br להיפתח מחדש: מאמרים -->
‏הצגת רשומות עם תוויות מאמרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מאמרים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון

החיים דורשים תחזוק, המוות אינו דורש


הכותרת הזאת היא תובנה שלמדתי בשלוש שנים האחרונות. בעיקר כשאמא שלי חלתה בסרטן ונפטרה תוך 7 חודשים. ראיתי כמה החיים דורשים תחזוק בשביל לחיות אותם, אך זה לא רק במצב בריאותי קיצוני.


כל דבר בעולם דורש תחזוק ומאמץ דרך עשיה ותנועה, אי אפשר לחיות את החיים ללא תנועה, חקירה ומחשבה. אפילו בשביל לקטוף עלים או פירות כדי לאכול צריכים לנוע. כך החיים עובדים.

תחזוק דורש מוטיבציה, ממש מוטיבציה לרצות לחיות, וכשאין תחזוק, המוות פשוט קורה. לא שהמוות הפיזי הוא דבר שאמור להפחיד אותנו, הוא יקרה גם ככה. מכאן עולה השאלה כמה אני רוצה לחיות ובאיזו איכות?


הם דורשים מאיתנו להיות במאמץ מסויים כדי לחיות אותם. כשאין מאמץ, המוות מתקיים. זה בעצם מה שנקרא לגדול מלהיות ילד ללהיות מבוגר. זה האתגר של כל בני האדם.
בגלל זה תמיד אומרים שהמוות מחכה לנו. כי הוא תמיד קיים ברקע ומאוד קל להרפות וללכת אליו.

באופן אישי מה שאני יותר חושש ממנו זה לא המוות הפיזי, זה המוות בעודי בחיים. ולכן גם אם נולדתם עשירים, זה לא באמת מה שפותר אתכם, עדיין תצטרכו לתחזק את העולם שלכם.

מאז שאמא שלי נפטרה והתבוננתי על התובנה הזאת, גיליתי כמה היא מחוברת גם לתחזוק מערכות יחסים ותחזוק האיזון המנטלי והנפשי שלנו.

מערכת יחסים דורשת תחזוק, מאוד קל להתנתק ולתת למערכת יחסים למות, זה פשוט קל. ניתוק רגשי, ניתוק תקשורתי והופ הקשר גוסס ולבסוף מת. הרבה יותר מאתגר לתחזק מערכת יחסים ולשמור עליה מאוזנת, לא משנה אם הסטטוס שלה היא זוגיות, חברות או אחרי פרידה של קשר רב שנים.

כפי שמערכת יחסים דורשת תחזוק, כך גם העולם הפנימי שלנו דורש תחזוק. אנחנו יכולים להיות במצב הקיצוני של פוסט טראומה עד למצב שאנחנו מוטרדים וכואבים רגשית ממשהו שקרה לנו, ונדרש תחזוק כדי לאזן את העולם הפנימי שלנו של המחשבות והרגשות.


כשליוויתי אנשים בשנים האחרונות ראיתי כאלו שבחרו לתחזק את עצמם, ללמוד כלים לעזרה עצמית ולעשות אותם, וכאלו שפשוט בחרו לא לעשות דבר ולתת למוות לקחת אותם (הפנימי וגם הפיזי).


וכאן מותר לשאול את השאלה, איך עושים זאת? כיצד אנחנו מתחזקים את מערכת היחסים שלנו? כיצד אנחנו מתחזקים את עצמנו?

לא יאמן שהתשובה היא כזאת קלה: לבקש עזרה ותמיכה מאדם נוסף. כן, זה כזה פשוט. זה מאוד קשה לעשות זאת לבד, בעיקר במצבים שבהם המחלה היא קשה, הטראומה היא חזקה. פשוט אי אפשר לבד.

פגשתי הרבה אנשים בקיצוניים של בריאות פיזית או נפשית שהתעניינו בליווי איתי, ואני תמיד מסביר להם שבמצב שהם נמצאים בו, הם לא יכולים לראות את הפרספקטיבה הרחבה ולהבין לאן ללכת. הכאב והסבל, לא מאפשרים להם להיות מודעים לכיוון החיים, כי הם מושכים לכיוון המוות. צריך אדם שנמצא לגמרי בחיים כדי לעזור להם להתאזן. הם עצמם לא יכולים.

אני מסביר להם שהם חייבים לסמוך כמעט בעיניים עצומות ולהתמסר לעזרה ולעקוב אחרי ההוראות הפשוטות. קצת כמו שאדם שמגיע למיון, אינו בורר מה הרופא ואיזה רופא יטפל בו בעזרה ראשונה, הוא חייב להתמסר ולסמוך כדי לקבל עזרה.

כמובן שאם העזרה לא עוזרת אחרי כמה זמן, לנסות עוד עזרה ולא להפסיק עד שמוצאים את התמיכה הנכונה, כי תמיד יש כזאת.

אבל לא לקבל עזרה בגלל הפחד שלא תתקבל עזרה מדוייקת או מתוך פסימיות שלא תהיה עזרה, היא למעשה הכחשה למצב. למעשה לרוב האנשים שנמצאים במצב קיצון, יש המון פסימיות לריפוי שלהם, שזה אחד הסממנים שהמוות מתקרב. בין אם זה מצב בריאותי קשה, מערכת יחסים, ובמקרה הגרוע אדם שנמצא בדיכאון עמוק בגלל אי טיפול בטראומה.

ישנם אנשים שמוצאים מיד את העזרה הנכונה וישנם שעוברים מסע גם בתוך מציאת הליווי הנכון.

לטעמי אחת הטעויות הגדולות של הרבה אנשים היא שהם מנסים לקבל עזרה מאדם לא מקצועי או אדם שקרוב אליהם. זה לא נכון מהרבה בחינות שלא אפרט כאן. בקשת עזרה היא תמיד מאנשים שיש להם יכולת וידע להדריך אתכם לעזרה.

אך עכשיו השאלה הגדולה שעולה כעת, היא כמה באמת אנחנו מרגישים בחיים? האם אנחנו צריכים תחזוקה?
בשביל לתחזק את החיים, אנחנו נדרשים להיות עירניים לעצמנו ולמערכות היחסים בחיינו, וזה בדיוק הקונפליקט,

כי מי שאינו מאוזן עם עצמו, גם לא יהיה עירני לעצמו ולרמת הכאב שהוא נמצא בה. אגב, זה כך גם בעניינים בריאותיים. אמא שלי לא הלכה לטפל בעצמה כמו שצריך במשך שנים, ופשוט חיה עם כאב פיזי הרבה שנים, כי התרגלה אליו, הוא הפך להיות חלק מחייה עד שזה היה מאוחר מדי.

אנשים שחיים בסבל וכאב תמידי לא מודעים לכך שהם לא מאוזנים. זאת הבעיה של העולם שלנו. והקטע המצער באמת עוד יותר, זה שמאוד קשה לעזור למי שאינו רואה שהוא צריך עזרה.

גם זוגות יכולים לחיות בסבל, ואף אחד מהם לא יבקש עזרה או תמיכה בגישור רגשי בינהם. והם יחיו ככה שנים. מבלי לדעת שיש סיכוי בכלל שהם יכולים לחיות ברמה אחרת של תקשורת וחיבור.

אי אפשר רק לבד
כל הסיבה שכתבתי את המאמר הזה, הוא להבין שאי אפשר לעשות את זה לבד לגמרי. גם אם אתם יודעים הרבה דברים, גם אם יש לכם הרבה כלים לעזרה עצמית, לפעמים לבד זה בלתי אפשרי להתאזן ולתחזק. הרבה אנשים חושבים שהדברים יעברו לבד, שזה יעלם, שזה ישתחרר שמשהו יתאזן ומפחתים תקווה אשלייתית.

אז החדשות שלי לכם יקרים ויקרות, זה לא יעבור או ישתחרר אם לא תבקשו עזרה ותקבלו תמיכה. זה פשוט ימשיך לכיוון המוות. הסוד הוא בלהתמסר לעזרה מהאחר.

לתחזק את עצמכם ואת מערכת היחסים שלכם כדי להיות בתוך החיים. זה אומר ללכת לליווי, לגישור, לטיפול ארוך טווח, או לכל מטפל שמתמחה בטיפול שלו, ושיכול להוביל אתכם לאיזון שהגוף שלכם צריך או לתחזוק שאתם צריכים כדי לשמור על עצמכם או על מערכת היחסים שלכם.
ונכון, לתחזק את עצמכם או את מערכת היחסים שלכם עולה כסף, אבל זאת השקעה הרבה יותר שווה מכל השקעה חומרית אחרת. התצואה בהשקעה בעצמכם היא בערך 1000 אחוז מהכסף שתשקיעו.

היום בממוצע עולים פגישות עם אנשים מקצועיים בין 1200 ל 1800 ש״ח בחודש (לפגישה אישית עבור אדם אחד בשבוע). לא לכל אחד יש את האפשרות הזאת. אבל האמת היא שאם אתם רוצים איכות חיים חדשה, זה שווה לתת לעצמכם בערך 6 חודשים כאלו ולנסות. אני עברתי כזה בעצמי במשך שנתיים וזה היה לי מדהים.

2 טיפים:
1. אני תמיד אומר שאם אחרי 4 מפגשים, לא השתנה משהו בתוככם ולא הצלחתם להתחבר לאדם שמעניק לכם עזרה, זה בסדר לעבור למישהו אחר. 2. לפעמים בטיפולים מסויימים, בעיקר אם הם קצרים, האישיות של המטפל אינה חשובה כמו הידע שלו. זאת תובנה שחסכה לי המון. שימו לב למה שאני הולך לומר פה וזה יכול להיות לכם מהפכני אם תיישמו זאת: אתם לא צריכים להתחבר לאישיות של מי שעוזר לכם בשביל שהוא יעזור לכם! הרבה אנשים שנמצאים במצבים בינוניים של סבל בחייהם, ולא סובלים בצורה קיצונית יתחילו לברור אם הם מתחברים לאישיות או לא מתחברים לאישיות של מי שהם מקבלים ממנו עזרה. וזאת לטעמי טעות יסוד. אני גיליתי מטפלים שבחיים לא הייתי יכול להתחבר לדעות שלהם או לדרך שבה הם חושבים על החיים, אבל הידע שלהם עזר לי מאוד ואפילו הציל אותי. כך שלטמי חשוב להפריד בין אישיות לבין ידע. אלו 2 דברים שונים לגמרי, ואם אתם במצב קיצוני של חוסר איזון בחייכם, יהיה טוב שתעשו זאת כמה שיותר מהר. מה אני מציע?
אני מלווה אנשים בתהליכי הריפוי הפיזי והמנטלי שלהם ומאמן ללימוד ותרגול כלים לטיפול עצמי. אני כאן כדי לעזור לכם להבין לאיזה טיפול כדי לכם ללכת לפי המצב שלכם, איזו תמיכה הכי טוב לכם לקבל, ולבנות מסלול טיפולי עבורכם וללוות אתכם בדרך שלכם לאורך הריפוי שלכם. המון אנשים עוברים את המסע הזה לבד, ולא באמת מרגישים שיש להם עם מי להתייעץ ולהתבונן על הכל. מעבר ליצירת תוכנית, בכל מפגש נעבוד גם על האתגר המנטלי והנפשי שיש לכם כעת ואלמד אתכם כלים לטיפול עצמי שאותם נתרגל ביחד, על מנת שתוכלו לעשות אותם בעצמכם בכל רגע בחייכם ולהמשיך לצמוח גם כאשר אתם לבדכם. דבר שישלים את הריפוי והתחזוקה שלכם במידה ותבחרו גם ללכת למטפל נוסף.
מי יכול להגיע לליווי איתי?
1. מי שנמצא במצב של מחלה פיזית ורוצה שאלווה אותו בהתלבטויות בדרך, שאעזור לו למצוא מטפלים מתאימים למצבו, לעשות תוכנית כלכלית לריפוי, לעזור להשיג מימון לטיפולים, ובעיקר לקבל הכלה רגשית וכלים להתמודדות עם המצב הרגשי בדרך לריפוי הפיזי. ההתמחות שלי ב 10 שנים האחרונות בתחום הטיפול היא בהכרותעם כמות מטפלים רבים וסוגי טיפולים ושיטות שונות שאותם מטפלים מעבירים שיכולים לעזור לכם בדרך לריפוי שלכם.

2.למי שנמצא במצב רגשי או מנטלי מאתגר ורוצה ליווי ואימון כדי ללמוד ולתרגל כלים לטיפול עצמי על מנת שישרתו אותו לכל החיים, אני מתמחה בכלים רבים לריפוי עצמי, מפתח כלים שמיועדים לאזן ולווסת מצבים רגשים כואבים ולשחרר מחרדות ופחדים.

אתם מוזמנים לשיחת הכרות איתי של רבע שעה, ללא התחייבות, שבה אשמע אתכם ואת האתגר שלכם, ותוכלו מה אני מציע לכם ולבדוק התאמה איתי. מקווה שהמאמר תמך בכם באהבה ליאב עברי יני

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

יום חמישי

כלים לעזרה עצמית - מפגשי אימון וליווי


דבר שאני מאוד טוב בו זה ללמד אנשים כלים לעזרה עצמית. זה כמו ללמד אותם איך לבשל, אבל במקום שזה ישירות יחסוך להם כסף על מסעדות, זה מקצר להם את אורך הסבל.


יש לי המון כלים, חצי מהם פיתחתי בעצמי וחצי מהם למדתי ממורים אחרים. אני אוהב לעבוד עם הכל לפי מה שצריך ברגע האתגר.

ישנם כלים שהם תרגילים ממש קצרים ועוצמתיים שיכולים לשנות ב 180 מעלות רגש או תחושה קשה, ישנם כאלו שהם ארוכים יותר ונותנים תוצאות שתרגילים קצרים לא יכולים.

כלים מסויימים עובדים על וויסות של כאב רגשי, כלים אחרים עוזרים לחרדה, חלק מהם להתקפי חרדה וחלק אחר לחרדה קבועה בעקבות פוסט טראומה.

כלים אחרים עוזרים לבלבול מנטלי וחוסר יכולת לבחור משהו. כלים אחרים עוזרים למקד התפזרות ולהבין צרכים ורצונות עמוקים. ישנם כלים לגישור ותקשורת למול אתגר עם בני זוג או בעסק.

כלים אחרים עוזרים מאוד למצבים של פרידה ואבל. וישנם כלים שעוזרים לגלות אמת עמוקה יותר שאנחנו רוצים לגלות.

אלו רק חלק מהדוגמאות לכלים האלו. אני עובד עם כמעט 50 כלים שכל אחד תרגלתי במשך שנים וחלק גדול מהם לימדתי. בחרתי אותם בקפידה רבה.

מה שיפה בכל הכלים האלו זה שניתן ללמוד אותם ולעבוד איתם בעצמנו לפי האתגר שאנחנו נמצאים בו כרגע.

לא תמיד לעשות עבודה עצמית לבד זה נכון, גם לא תמיד זה אפשרי וחייבים עזרה ממטפלת. למעשה אני מאמין גדול בשילוב של השתיים, אם זה אפשרי. גם לקבל טיפול ממטפלת מקצועית וגם להשתמש בכלים בעצמנו.

אני לא מטפל. מה שאני אוהב לעשות זה ללמד אנשים כלים שיוכלו תמיד לעזור לעצמם בכל רגע שיצטרכו, ובמיוחד אם אין שם אדם אחר שיכול לתמוך בהם באותו זמן (גם לא אני). זאת עצמאות נפשית ומנטלית.

לפעמים משתמשים בכלים לעזרה ראשונה, ולפעמים לאורך תקופה. תלוי במקרה.

זה ידע נגיש, שאפשר ללמוד אותו, לתרגל אותו ולהעשיר את החיים שלנו בריפוי עצמי דרך כלים עוצמתיים, שרק אם נותנים להם צ'אנס מגלים שלא היינו צריכים לחיות את חיינו ברמה הנפשית ומנטלית בדרך נמוכה או מאתגרת.

אם אתם נמצאים באתגר נפשי או מנטלי עם עצמכם או למול אדם אחר, ואתם רוצים ללמוד כלי שיכול לתמוך בכם, אפשר לקבוע איתי פגישת אימון שבה אמצא עבורכם את הכלי שהכי מתאים לכם, נתרגל אותו ביחד כמה שתצטרכו עד שהוא יהיה שלכם לכל החיים.

יש משפט שמסכם את האהבה שלי ללימוד כלים לעזרה עצמית והוא: "תן לבן אדם דג והוא יחיה למשך יום, תלמד אותו איך לדוג והוא יחיה לנצח".

בואו ללמוד איך לעזור לעצמכם בכל רגע. זה קל ללמוד, רק דורש לתרגל. בשביל זה אני כאן. לשיחת הכרות צרו איתי קשר
בווצאפ שלי  ונקבע לנו 10 דקות שיחה שבה תוכלו להבין יותר ולהרגיש אם מתאים לכם להגיע אליי.

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

יום ראשון

סדנת חלומות ושאיפות לשנה הקרובה - 13.1, יום שבת, גבעת עדה



שלום יקרים ויקרות,
אני חושב שרובנו נמצאים ברוב הזמן בחיינו שלנו בכמיהה להגשים את השאיפות שלנו, להתחבר ולהרגיש איכויות חדשות ולמלא איכויות שחסרות לנו. אנחנו רוצים לממש את עצמנו בחיים בכל התחומים: זוגית, משפחתית, חברתית, קריירה, פרנסה, התפתחות אישית, יצירתיות ועוד...

כל שאיפה כזאת נמצאת בתודעה שלנו, אנחנו חושבים עליהן ברקע של המוח שלנו כל הזמן, לפעמים זה מציק לנו, לפעמים נותן לנו דרייב ומוטיבציה לנוע.

לסדר ולארגן את כל השאיפות שיש לנו בתוכנו ולהביא אותם למודע בצורה ברורה עוזר לנו להתחבר יותר לעצמנו כאן ועכשיו ולהיות יעילים יותר. זה כמו לעשות סדר בארון. או יותר נכון כמו לקחת את הסל כביסה הנקי ולשים כל סוג בגד במקום שלו.

בסדנה נעלה את כל השאיפות שלנו, החלומות שלנו, ונניח אותן על הנייר, נבין מה מלהיב אותנו, מה מעכב אותנו, אילו מהם באמת חשובות לנו, אילו פעולות אנחנו צריכים לעשות על מנת להגשים אותן ובסוף גם לתת להם יעד וזמן.

בסדנה ניצור עם כל השאיפות שלנו ניצור תוכנית שנתית, לא רק בשביל שיהיו לנו זמנים כדי שנוכל לייצר כוח רצון להגשים אותם, אלא בעצם בשביל שנוכל לדמיין אותם, לדייק את המשמעות שלהם בשבילנו כרגע ולהרגיש אותם נוכחים בתוכנו כבר עכשיו.

אני לא מאמין שכוח הרצון הוא הכוח היחיד שעוזר לנו לנוע קדימה, כי הוא לא כוח שאפשר לסמוך עליו תמיד. אני מאמין בחיבור לתשוקה ולהתלהבות שיש לי כרגע למול השאיפות שיש לי, עבורי זה הדבר שלוקח אותי צעד אחד קדימה עכשיו לדבר הבא, וזאת המטרה של הסדנה.

מה עוברים בסדנה?
בסדנה אנחנו עובדים באופן עצמאי ובזוגות וגם בשיתוף עם הקבוצה על כל תחומי החיים שלנו, דרך 11 שלבים שבהם נתחבר לחלומות ולשאיפות שלנו נבנה ביחד תוכנית לשנה הקרובה. 

על אילו תחומים נעבוד בסדנה?

פרנסה, 
קריירה, 
יצירתיות,
מצב חברתי/קהילתי, 
משפחתיות, 
זוגיות, 
בריאות פיזית, 
מצב נפשי/מנטלי,
לימודים, 
רכוש,
מקום מגורים,

*יכול להיות שתוסיפו עוד תחומים משלכם.

עבור כל תחום תפרטו את כל השאיפות שלכם ואת הפעולות לכל שאיפה, תדייקו אותן דרך שאלות ותרגילים בזוגות ותקבעו זמנים לאורך שנת 2024.

מטרת הסדנה שתצאו עם חוויה של חיבור יותר חזק לעצמכם, בהירות, מוטיבציה, ותוכנית לשנה הקרובה שאותה תשימו ביומן שלכם.


מיקום וזמני הסדנה
הסדנה תתקיים בגבעת עדה ביום שבת 13.1, בשעות 10:00 - 17:00.

עלות:
בטווח מחירים לבחירתך לפי רצונך: 150 - 300 ש״ח.
מספר המקומות מוגבל.

להרשמה אפשר לשלוח לי הודעה בווצאפ לטלפון 0547-504154


שיהיו ימים רגועים ושנה אזרחית טובה
ליאב עברי


להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

הכנת תוכנית שנתית


לעשות תוכנית שנתית זה אחד הדברים המקדמים שעשיתי לקראת השנה החדשה. אני עובד על התוכנית השנתית שלי, אחרי שהקשבתי לפודקאסט של מל רובינס שמעודדת לעשות תוכנית שנתית,

לקחתי את הרעיון הכללי שלה, והוספתי לזה עוד כלים משלי, אני יושב כבר כמה זמן על תוכנית ל- 2024. תוכנית שיש בה יעדים ותאריכים, לשאיפות בקריירה, לשאיפות ביצירתיות, לאיפה ואיך אני רוצה להיות ברמה הרגשית ומנטלית, וגם שאיפות ברמה הזוגית ומשפחתית, בשנה הקרובה.
זאת עבודה מדהימה שגורמת לי ממש לגלות המון על עצמי. על מה הכוונות שלי, האם אני משלה את עצמי ביעדים ששמתי לי, איך אני מאזן בין הפנטזיה של מה שהייתי מאחל לעצמי השנה, למה שאני באמת יכול לעמוד בו.


זה לא נגמר בזה, זה ממשיך לגילוי של האיכויות שאני מבקש להרגיש בתוכי בכל יעד שאגשים, מהן האיכויות האלו שאני מבקש להרגיש בתוכי בהגשמת השאיפות האלו?


אחד הטריקים שעוזרים לדייק את זה, זה לשאול על כל אחד מהשאיפות האלו ״כמה זה מלהיב אותי עכשיו לעשות את זה?״ ולתת ציון מ- 1 עד 10. כשעניתי על זה גיליתי שדברים שחשבתי שאני רוצה שיקרו עכשיו, הן ברמת התלהבות פחותה (כרגע) מדברים אחרים, וזה מדייק את השאיפות שלי וכיצד אני ניגש אליהן, ובכך גם מאזן את ה״חלום/רעיון״ למול מה שאני חש בגוף שלי והתשוקה שלי אליו (שזה ההבדל בין לוח חזון לתוכנית שנתית פרקטית).


השלב הבא שאני עומד לעשות ממש בקרוב הוא להסתכל על הצד האפל של התוכנית השנתית, ולהתעמת עם השאלה - למה אני מאמין שאני לא אצליח לממש את היעדים האלו?
זאת שאלה שמביאה לגילוי האמונות החבויות שיש בתוכי שלא מאפשרות לי להגשים את היעדים האלו, וגורמת לי להכיר במחשבות האלו, ולדעת שהן שם, ולהבין האם הן משרתות אותי ואיך.
אבל הקטע הכי וואו בכל העשיה של התוכנית השנתית, הוא להבין שהתוכנית השנתית היא לא העניין, היא רק כלי.


למעשה כל השאיפות האלו, היעדים והתאריכים, עם כמה שהן נחמדות וטובות, ושאולי בסוף התהליך הזה תהיה לי תוכנית שנתית תלויה על הקיר כדי שאוכל לפנטז עליה, זה לא הקטע.
אני מבין עכשיו שעצם התהליך עצמו של התוכנית השנתית והבדיקה של כל אחד מהשאיפות שכתבתי, היא זאת שמביאה אותי קרוב יותר ליעד, ולא כוח הרצון שלי שיתקיים אחרי שסיימתי את התוכנית השנתית הזאת שתלויה על הקיר שלי. וזה הבדל עצום!


מה שאומר, שגיליתי שההתעסקות בזה, עזרה לי לדייק את עצמי לגבי העשייה שלי, לגבי החלומות שלי, והדיוק הזה מציף התרגשות שמתקיימת ברגע הזה, לא בעתיד.
ואז ההתרגשות מזינה שוב את הדיוק, וזה לופ, שככל שהוא מתעצם, כך אני מתחיל להתקרב לאיכויות שאני מבקש להגשים.


אתם מבינים? זה לא הקטע של לשים יעדים ולעמוד בהם עם כוח הרצון שלנו. לדעתי זאת טעות לסמוך על כוח הרצון שלנו, הוא לא אמין, אומנם זה תמיד נחמד וטוב, אבל למעשה התוכנית השנתית היא רק הכלי, שמשרת את הדרך עצמה, את המסע של הדיוק וההתרגשות של מה שעכשיו טוב לנו ולא בהכרח מה שיהיה לנו טוב בעתיד, ועצם הדיוק וההתרגשות שלנו הן הסיבה לתוצאות במציאות של הגשמת היעדים.


בעצם הבנתי שאני רוצה כל הזמן לגלות את התוכנית השנתית שלי, ואפילו פעם בחודש, במשך כמה שעות, לשכתב את התוכנית, לראות אותה למולי, לעבד אותה ולדייק את עצמי שוב בכל השאיפות שלי, לא כדי להשיג יעדים חדשים, אלא כדי להפעיל שוב את הדיוק וההתרגשות בתוכי ולהרגיש את האיכויות שאני רוצה להרגיש.


בזמן שאני עושה את התוכנית השנתית, אני כותב גם את כל השלבים שאני עושה ואיך לעזור לאחרים לעשות אותה גם.

הייתי רוצה לשתף אותם פה אתכם, אבל זה מורכב מדי, ודורש הסבר מעמיק, ולכן חשבתי להציע ערב בזום שבו אשתף את כל הנקודות שצריך לעבור כדי לעשות תוכנית שנתית ולקבל ממנה המון תובנות על עצמכם ובעיקר דיוק והתרגשות שיעזרו לכם לקדם את עצמכם.


אם בא לכם להיות בזום כזה, אתם מוזמנים למפגש הקרוב ביום שלישי הקרוב, 19.12, בשעה 18:00 עד 19:30 (תהיה הקלטה).


המפגש בתרומה לפי יכולתכם ורצונכם, בין 0 ל 100 ש״ח.
את התרומה אפשר לתת אחרי המפגש (או הצפיה בהקלטה), דרך ביט או פייבוקס לטלפון שלי: 0547504154


כדי להירשם למפגש יש להיכנס לקבוצת הווצאפ הזמנית (והשקטה) שמיועדת רק לתוכנית השנתית:


במידה ואתם לא מצליחים להיכנס, תשלחו לי הודעה לטלפון שלי (שלמעלה).

בקבוצה אשלח את כל שאר הפרטים לקראת המפגש ואעלה את ההקלטה של המפגש.

מתרגש להציג לכם את הידע הזה ומקווה שתקבלו את כל מה שצריך בשביל להתחיל את התוכנית הזאת.

במידה ובא לכם ממש לעשות את התוכנית הזאת ביחד איתי, בליווי אישי, אז אפשר לדבר איתי על זה בפרטי.
באהבה
ליאב עברי

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

״סבל״ In, ״כאב״ Out

לפני 20 שנה, המילה ״סבל״ היתה המילה העיקרית שהשתמשו בה כל המורים הרוחניים שהכרתי (והכרתי המון), שהביאו המון זרז התפתחותי בתודעה של המון אנשים. לפי הבנתי מי שהביא את המילה "סבל״ לראשונה בהיסטוריה היה הבודהה עצמו וממנו כולם הושפעו לאורך אלפי שנים.

חלק מהמורים שלמדתי אצלם כמו: גאנגאג׳י, ראם-דאס, ביירון קייטי, ועוד כמה מורים שהשתמשו בעיקר במילה ״סבל״ לתיאור של כאב. הם לא דיברו במושגים של ״כאב רגשי״, הם דיברו במושגים של ״הסבל האנושי״ שבאנו איתו לעולם.

היום כבר לא רואים את המילה הזאת בלקסיקון האנושי, אלא אם כן הכאב הוא קיצוני, אז אנחנו נגיד ״אני סובל/ת״.

היום בעידן הפוסט רוחניקי, אנחנו משתמשים במילים שלטעמי הן רכות יותר, כמו ״אני בכאב רגשי״, או ״אני בקושי״ וכנראה שאלו שמכירים קצת מילות רגש ומחוברים להם בעצמם, יוסיפו ״אני עצובה״ או ״בחרדה״.

אבל אם אני אשאל אותם ״אתם סובלים?״ הנטיה כנראה תהיה לענות ״אני לא סובל, אני רק עצוב.״
באמת?




האם לדעתכם זה נכון?

כשחשבתי על זה, חשבתי על 2 סיבות עיקריות לדבר הזה: או שאנחנו פחות סובלים באופן כללי כאנושות, ואז מציגים את הסבל שלנו רק כ״כאב רגשי״. או הסיבה השניה היא שפשוט קשה לנו להשתמש במילה כזאת, כי אם נשתמש בה אנחנו נודה בכאב העמוק שאנחנו חיים בו כרגע ונצטרך להרגיש אותו.

לטעמי המילה ״סבל״ היא מילה שיש בה היקף הרבה יותר רחב מ״כאב רגשי״. לביירון קייטי יש את המשפט הידוע וההומוריסטי שלה שמגדיר סבל בצורה יפה ופשוטה,

היא אומרת: ״כשאני מתווכחת עם המציאות אני סובלת, אבל רק 100 אחוז מהפעמים.״ או שהיא אומרת ״אני אוהבת את מה שיש, לא בגלל שאני בן אדם רוחני, אלא בגלל שאני סובלת כשאני מתווכחת עם המציאות.״

אם תשאלו מטפלת או מורה לשיטה כלשהי במה היא עוזרת לאנשים, אני חושב שרוב הסיכויים שהיא לא תגיד לכם ״אני עוזרת לאנשים להשתחרר מסבל״. אבל לדעתי בתכלס זה מה שרוב השיטות לטיפול היום עושות בצורה הכי פרקטית.

אנחנו הרי רוצים לחיות חיים עם כמה שפחות סבל. בתפיסה שלי ״סבל״ זאת מטריה שתחתיה נמצא גם כאב רגשי, חרדות, גם פחדים, ולמעשה כל מתח, גם הכי קטן הוא סבל.

לא יודע מה אתכם, אבל להגיד ״אני סובל/ת״ עכשיו, יותר כואב מלומר ״אני עם כאב עמוק״. לפחות בחוויה שלי. לטעמי יש משהו בהכרה של לומר ״אני סובל/ת״ עכשיו, שמאפשר להביא נוכחות הרבה יותר חזקה לגוף.

כמובן שאפשר לפרט רשימת רגשות שליליים, כמו עצב, חרדה, דכאון לתיאור של ״סבל״. כי סבל הוא לא רק כאב רגשי.

האם לומר ״כואב לי רגשית״ לעומת ״אני סובל״ זאת הדחקה? אולי כן ואולי לא. תלוי באמת הפנימית שלי באותו רגע. כי ״כואב לי רגשית״ מתייחס רק לכאב. אבל ״אני סובל״ מתייחס גם להתנגדות שיש לי על הכאב הרגשי, שיכולה להופיע כחרדה.

בכל אופן זאת הפרשנות שלי. אולי כדאי לישון על זה רגע כדי לחוות את הפעם הבאה שאתם בכאב רגשי ולבדוק איך נכון לכם להגדיר אותו, ולבדוק מה קורה כשאתם אומרים באותו הרגע לעצמכם או לאדם אחר ״אני סובל עכשיו״.

מה שמביא לעוד מחשבה. האם לומר ״אני סובל עכשיו״ לאדם אחר, שהוא קרוב אליכם, לא יכניס אותו ללחץ ולפחד?

האם יכול להיות שבגלל ש״סבל״ זאת מילה מאוד כבדה ודחוסה, המעטנו להשתמש בה, כי לא רצינו שאחרים יחשבו שאנחנו במקום קשה מדי? ואולי גם יחוו סבל ביחד איתנו דרך דאגה יתרה?

האם זה באמת מספיק לתאר את מה שאנחנו עוברים דרך מילים ״אני בקושי״, או ״אני בכאב״?

ביירון קייטי לימדה אותי שסבל זאת כל מחשבה שמתווכחת עם המציאות, וכל כאב שמתווכחים איתו הוא סבל. אדם יכול לכאוב ולא בהכרח לסבול, עד הרגע שבו עולה לו מחשבה שהוא לא רוצה שהכאב יתקיים.

נכון, זאת מודעות מאוד גבוהה להגיע לרמת מודעות מחשבתית כזאת, בגלל זה רוב האנשים ששומעים ציטוטים של ביירון קייטי לא מצליחים לרדת לעומק התפיסות שלה (כמו: "קורבנות הם אנשים אלימים״ (לרוב כלפי עצמם). או ״אף אחד לעולם לא פגע בי, זה היה התפקיד שלי״ (בעיקר במחשבות שלי), או ״אני אוהבת שיש לנו גופים נפרדים, כך שכשאתה סובל, אני לא צריכה לסבול ויכולה להיות פנויה בשבילך״).

ביירון קייטי

אני כותב את המאמר הזה, אולי כדי שהוא יעזור לי לבדוק האם באמת הורדתי את המילה ״סבל״ מרשימת המושגים שלי, רק בגלל שאני מפחד שידאגו לי מדי ויבהלו ממה שאני עובר בתוכי, או שלמעשה אני מפחד להודות שבזמנים מסויימים זה לא רק ש״אני בקושי״ או ״אני בכאב״. לא! זה פאקינג ״אני סובל״ ברגע זה, אפילו אם אני רק עצוב, או אפילו אם אני רק מדוכדך, כן, אני סובל. זה אולי סבל קטן או סבל גדול, אבל זה סבל, שהוא גם כואב..

וכן, זה אולי בסדר להודות בזה שאני בסבל, ושסבל הוא חלק מהחיים. ובאתי ללמוד כאן כמה פחות להתווכח עם מה שיש ולאהוב יותר את עצמי. הרי כאב חווים רוב הזמן, אך סבל לא תמיד.
ככל שהתבגרתי ולמדתי לאהוב את עצמי, פחות סבלתי, ויותר למדתי לאהוב כאב.

המורה שלמדתי אצלה בעבר - גנגאג׳י, היתה אומרת ״כשלמדתי איך לסבול, הסבל הפסיק״, ואיך שאני רואה את זה, הסבל מפסיק כי סוף סוף אין מי שמתווכח עם הכאב, שגם ככה בא והולך.

ביירון קייטי הולכת עוד יותר רחוק ובתפיסה שלה גם כאב פיזי הוא ויכוח עם המציאות, אבל היא רק לעיתים רחוקות אומרת את זה למול קהל,  כי נדמה לי שהיא הבינה שכמעט רוב האנשים לא יבינו לאן היא חותרת עם זה.

בתפיסה שלי הכרה לסבל שלנו, זה הדרך לריפוי ולשחרור מסבל. אבל מכיוון שלא נהוג היום לצאת בפרסום בפייסבוק ״רוצים להשתחרר מסבל? בואו להכיר אותו בסדנה שלי״, אז אף אחד לא יפרסם את עצמו ככה.

אך הכרה היא התבוננות, היא היכולת לעבד את הסבל שלנו בדרך שבה אנחנו מבינים שהוא חלק מסיפור העבר שלנו.

הדרך שלי היא לכתוב את העבר שלי. וכך גם אני עובד היום עם קבוצות בתהליך איפוס חיים, שבו אנחנו כותבים את כל החיים שלנו בשיטת כתיבה מיוחדת של משפטים שמאפשרת לנו להתבונן על כל החיים שלנו ממבט יותר אובייקטיבי.

מקווה שאתם יכולים להודות בתוככם שלפעמים אתם גם סובלים בדיוק כמו שלפעמים אתם מאושרים, וגם זה יכול להיות בקיצוני ולפעמים גם בעדינות.

מאחל לכם ימים נעימים
המון אהבה
ליאב עברי


להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

הפעימה של האהבה - חלק 1 + 2



23.4.23



חלק 1- הפעימה של האהבה

מבוא

את הטקסט הזה אני כותב אחרי שביקשתי בתוכי הבנה לגבי מהות הנוכחות של גבר בחייה של אישה, כמובן שהתכוונתי לנוכחות שלי, אך גיליתי שהטקסט נכון להרבה גברים נוספים. תמיד הרגשתי שיש בתוכי ידע עמוק לגבי זה, הרגשתי אותו, שהוא הפונטציאל המלא שלי.

הטקסט הזה נכתב מתוך חיבור עמוק ללב שלי ובשילוב עם התבוננות על מה שקורה בתוכי ובחוץ במערכות יחסים. לשם ההברה, טקסט זה אינו תקשור בשום צורה, אין איזו ישות אנרגטית שמעבירה לי את הידע הזה. הידע הזה מגיע מהחיבור שלי לידע שקיים בהוראות ההפעלה של הגוף שלי שאיתו הגעתי לחיים האלו, בשילוב עם התפיסות המודעות שלי ונסיון חיי.

לכל אחד ואחת מכם יש הוראות הפעלה בגוף שלכן שמחוברות רק אליכם, ואתם יכולים לגלות מידע עמוק שקיים בכם שמשולב עם הנסיון שלכם בחיים ולהוציא אותו במילים או בכל דרך אחרת.

זה מה שקרה לי כאן עם הטקסט הזה. נכנסתי למדיטציה עמוקה עם השאלה ״מהי הנוכחות שלי כגבר, ומהי הבקשה של אישה למחויבות למולי?״ ואז פשוט התחלתי להוציא במילים את מה שתמיד ידעתי בתוכי אך לא יכולתי להוציא אותו החוצה בדרך מסודרת. זה ידע שרצה לצאת ממני, שחי בעצמותיי, אך לקח לי זמן להוציא אותו, ועכשיו הוא כאן. השאלה היתה רק תירוץ. אחר כך גיליתי שלמעשה הידע הזה לא רק בשבילי, אלא בשביל כל מי שמתחבר אליו כדי לדייק, לתת השראה ולהעצים.

הטקסט נכתב לגבר, אך התפיסות שלו כמובן מופנות גם לנשים.




נוכחות


אישה מבקשת ממך תחושת מחוייבות כי היא רוצה אותך ולא אחר. בחוויה שלה היא רוצה שאתה תהיה איתה, היא לא מחפשת דבר מעבר לנוכחות, מכיוון שזה התדר שלך. כל השאר בחיבור בינכם מתלווה עבורה לנוכחות הזאת. נוכחות בשבילה זאת הידיעה בתוכה שהיא בטוחה.

ביטחון זה הוא היכולת לגלות שכל פעם שאתה נוכח איתה היא חווה אהבה בתוכה. היא צריכה לחוות איתך ודרכך את אהבתה.

אם אתה מבין את זה, אפשר ללכת צעד אחד קדימה.

כאשר אתה מבין זאת אתה יכול לקלוט באופן טבעי שנשים מחפשות תחושת אהבה כדרך להתפתחות וצמיחה. הן צריכות את זה כדי לאפשר לעצמן מרחב שהייה בתוך עולמן הפנימי על מנת שהאהבה הזאת תזרום דרכן לעולם.

אתה אולי תשאל “אז למה הן צריכות את הנוכחות שלי בשביל זה?” אך אל תמהר לבקש תשובה לכך כעת, מכיוון שעל השאלה הזאת אענה יותר מאוחר, כי יש הרבה מה להבין לפני כן. זה מורכב ממה שזה נראה.

הכוח הטמון בנוכחות שלך הוא מאוד עוצמתי, וזה מה שאני רוצה כעת לדבר עליו. מהי נוכחות ומהי הנוכחות שלך?

אז אספר לך על ההגדרה שלי לנוכחות על מנת שתוכל להבין מהי אצלך. ההגדרה שלי לנוכחות היא “הפעימה של האהבה”. מה זה אומר ״הפעימה של האהבה״? זה אומר שלאהבה יש קצב והיא פועמת, היא נעה במקצב מסוים. לפעמים הוא משתנה ולפעמים הוא קבוע. אצל כל אדם עם אנרגיה זכרית, יש פעימה של אהבה, קצב של אהבה.

איך הקצב הזה מתבטא? זאת פעימה שהגוף הפיזי מוציא החוצה דרך מרכזי הלב שלך או מה שנקרא שער הלב. הפעימות האלו הן סדירות אך הרבה יותר מהירות בדרך כלל מאשר פעימות לבך הפיזי.

בפעימות אלו יש תדר אנרגטי שמופץ דרך כל השדה האנרגטי שלך והן יוצאות לעולם ולכל מי שמסביבך פיזית.

כאשר אישה או כל אדם עם אנרגיה נקבית חזקה נמצאת לידך, היא קולטת את “הפעימה של האהבה” שאותה אתה מפיץ.

הקליטה מורגשת בעיקר כשאתה נמצא לידה פיזית (לא חייבת להיות קרבה אינטימית או מגע).

קולטני הפעימות של האישה

כעת אדבר על הקולטנים האלו ואסביר כיצד זה נעשה ברמה הביולוגית.

לכל אישה יש קולטנים של פעימות אלו. כאשר היא קולטת את הפעימות של האהבה שלך, היא מקבלת רטט אנרגטי לתוך גופה שמייצר פעילות אנרגטית ביולוגית וכימית שמאפשרת לגופה להרגיש בטוחה. היא מגדירה את זה כנוכחות אצל הגבר. הפעימות שלך מוציאות מתוכן כמו זרמים חשמליים שמאפשרים לגופה של האישה להיות מחובר לשטף של האהבה בתוכה שרוצה לצאת החוצה.

הגוף פולט תדרים רבים. התדרים האלו מופצים החוצה והגוף שלך גם קולט את התדרים האלו מאחרים.

כאשר אדם נמצא לידך אתה חווה ממנו בעיקר 2 סוגים של תדרים. תדר של ספיגה או תדר של שפיכה. ספיגת תדרים שבחוץ או שפיכת תדרים החוצה.

ספיגה מתקשרת כקבלה ושפיכה מתקשרת כנתינה. אך קבלה ונתינה יכולות להתבלבל בינהם ובחרתי להציג בפניך את המושגים ״שפיכה וספיגה״ של תדרים, אשר ברמה מסוימת מזכירים גם הפעילות המינית בין גבר לאישה.

אצל אישה ברמה הביולוגית, ישנם קולטנים אשר מפותחים יותר מאשר אצל הגבר, שדרכן היא סופגת תדרים מהסביבה. הקולטנים האלו נמצאים ב-2 אזורים בגופה: באזור הלב הפיזי ואזור הבטן התחתונה מסביב למערכת הרבייה (ולא בתוך מערכת הרבייה).

הקולטנים של האישה קולטים בצורה מאוד ברורה את ״הפעימה של האהבה” שאתה מוציא החוצה ממך.




היא חווה את התדר שיש בו קצב מסויים והיא קולטת את התדר הזה רק בקצב שמתאים לגוף שלה. אתה מפיץ את פעימות האהבה מהלב הפיזי שלך והן מופצות החוצה ממך בזרמים חשמליים עדינים מאוד בתדר ספציפי שרק הקולטנים של אישה יכולות לקלוט.

אז כאשר אתה מפיץ את הפעימות של האהבה שלך, אתה נתון לבחירתה של האישה, האם היא תסכים לקבל את פעימות האהבה שלך כדבר בטוח או שלא. או במילים אחרות, האם אתה כגבר יכול להביא נוכחות מולה או שלא.

לפני שאסביר כיצד זה קורה, בוא נסתכל על משהו מקדים, וזה מה קורה בחיבור ומה מתאפשר לאישה לחוות כאשר התדר של המקצב הנכון של פעימות האהבה שלך חודר אליה.

___

סוף חלק 1



חלק 2 - זיהוי הפעימה של האהבה על ידי האישה

הפעימה של האהבה שלך מופצת בכל מיני תדרים כמו שציינתי. אצל גבר אחד התדר יהיה שונה מאשר גבר אחר, וגם אצל אותו גבר או אצלך הפעימות האלו משתנות בזמנים שונים.

כאשר אישה קולטת בלב ובבטנה את התדר של פעימת האהבה שלך, היא חווה תחושה של ביטחון מיידי אשר מפיץ בתוכה אהבה שמייצרת חומרים כימיים בגופה שמרחיבים את היכולות שלה ליצור ולייצר מתוכה דברים.

אז היא מרגישה חופשייה לעשות את מה שבאה לעשות בעולמה - לאהוב בחופשיות. 2 המילים האלו חשובים להיות ביחד. לא מספיק רק לאהוב, אלא לאהוב בחופשיות. זאת המטרה העליונה של אישה שרוצה לחוות את עוצמתה בתוך גופה. זה החופש לאהוב בעולם וליצור.

בשלב הזה אולי אתה כגבר שואל שאלה מהותית שדומה לשאלה שבהתחלה אולי שאלת - האם האישה תמיד תהיה תלותית בגבר כדי להיות חופשיה באהבתה באמת? זאת שאלה טובה, מאוד גברית, אך טובה ועוד רחוקה כרגע מכדי לענות עליה כעת בצורה מלאה שתתקבל בהבנה עמוקה. המתן קצת בסבלנות, לאט לאט דברים יובנו יותר.

הפעימה של האהבה של הגבר מתקבלת אצל האישה בבטן ובלב, אלו 2 אזורי הקולטנים שהיא מרגישה את הפעימות האלו. על מנת שאישה תרגיש באמת בנוכחות שהפעימות האלו מייצרים בה, היא חייבת להיות כמה שיותר מאוזנת בהקשבה שלה ל 2 האזורים האלו (כיצד לעשות זאת, אסביר בהמשך).

הפעימה של האהבה אצל גברים קשורים להמון רבדים ואת חלקם אציין בהמשך, אך הרובד המרכזי שחשוב לזכור הוא שכל פעימה שיוצאת ממרכז הלב שלך, היא יוצאת בקצב מסויים. הקצב הזה הוא רק שלך ברגע הזה והוא פועם בהתאם למצב המודעות שלך שקשורה למצבך הנפשי.

המקור הפיזי של הפעימה נמצא בלב הפיזי שלך, אך קשורה באופן ישיר למוח שלך. רק כאשר מוחך נמצא בשקט, הפעימות של האהבה שיוצאות מלבך נחוות בצורה אידיאלית. לפעמים אישה תרגיש את הפונטציאל שלך, על אף שאתה לא שופך ממך את הפעימות של האהבה בצורה האופטימלית ביותר.

כשהאישה מזהה את הפעימות האלו ממך, היא מיד חווה תחושת חופש באהבה שלה. אז כל החיישנים שלה נפתחים וגופה נעשה רפוי לקבלה. אז האישה יודעת שאתה מעניק תחושת נוכחות. אז היא מתחברת אליך כזה שיכול להחזיק את פעימות האהבה האלו בדרך שרק היא יכולה לחוש.

אם אישה לא מרגישה את פעימות האהבה שלך חודרות לליבה ולבטנה, היא פשוט לא תחוש ביטחון בנוכחות שלך, ולכן גם פחות תחווה לידך את חווית החופש באהבה.

זאת חוויה גופנית ואנרגטית שאי אפשר להסביר במילים באותם רגעים.

אישה בהתפתחותה לומדת לפתח את הקולטנים שלה ולדייק אותן לתדר הנכון של הפעימות שמתאימות. לא תמיד היא מדוייקת ולעיתים קרובות מתוך חוסר ביטחון היא מאבדת את הדיוק הנכון של הקולטנים שיש לה בלב ובמערכת הרבייה.

תמיד יש אישה שהקולטנים שלה בבטן ובלב יכולים לספוג את השפיכה של הפעימה שיוצאת ממך ברגע זה. כמובן שלא תמיד היא נמצאת לידך, אבל זכור שתמיד היא קיימת. חשוב שתדע זאת, זה יעזור לך מאוד אם תסתכל על החיים מהזווית הזאת, בין אם אתה עכשיו במערכת יחסים או שלא.

אתה יכול להיות ליד עשרות נשים ביום אחד, ואולי אחת מהן ממש תרגיש שפעימות האהבה שלך חודרות לליבה והקולטנים שלה סופגים את פעימת האהבה שלך. זה לא דבר שאפשר לשלוט בו, אל תנסה. אף טכנולוגיה לא תוכל לשלוט בזה לעולם, כי פעימת האהבה היא מוצר ביולוגי ולא סינטטי. למרות שמנסים. ריח ומראה אלו 2 דברים שתמיד היו קרובים לפעימה של האהבה ומחקים את הכימיקלים בגוף שפעימת האהבה מייצרת, אך מכיוון שאת הפעימות האלו מרגישים רק בקרבה פיזית, המראה מאוד מתעתע.

זאת הסיבה שלאישה יותר חשוב לפגוש אותך פיזית מאשר להתבונן מרחוק, אף על פי שהיא תעריך יופי ואסתטיות ממראה של תמונה, אך הקולטנים שלה צריכים להרגיש את פעימת האהבה שלך, על מנת שהיא תדע האם היא חווה את הנוכחות שלך לידה.

לעומת זאת, מכיוון שלגברים אין קולטנים לפעימות של האהבה, כי נשים לא מפיצות אותן באותו האופן, הם נוטים יותר להתמקד במראה, ולכן שוכחים את החיבור ברמה הפיזית, אך זאת רק נטייה והיא יכולה להשתנות דרך למידה בחיים ואז להתאזן.

זאת הסיבה שגם כאשר אתה נמשך למישהי למראה הפיזי שלה, אין זה אומר שבאמת פעימת האהבה שלך תתקבל על ידה, ולכן אתה עלול להתאכזב. לכן מראה זה דבר מאוד מתעתע, אך לחלק הביולוגי ההישרדותי שבך המראה חשוב (על כך ארחיב עוד בהמשך).

לריח יש כוח רב במשיכה בין 2 אנשים, כמו כן להורמונים שהגוף מפריש שמייצרים משיכה. כמו שידוע תעשיית הבשמים מנסה לחקות את זה, ולפעמים היא מאוד קרובה לכך, אך הכל תלוי באדם וברגישות שלו או שלה לריחות.

הפעימה של האהבה פועלת הרבה יותר מהר מהמנגנון של הריח בגוף שלנו. לכן ההורמונים שהמדע מכיר, למעשה מופרשים ממך ומהאישה ברגע שבו הפעימה של האהבה שלך מתקבלת בגוף של האישה.


לריח יש בהחלט משקל בתוך הבחירה, אך תתפלא שבמידה ופעימת האהבה שלך מגיעה לאישה, גם במידה וברושם ראשוני היא לא התחברה לריח גוף שלך, עדיין היא תחוש את הפעימה שלך ותחושת החופש באהבה שאצלה בגוף תיפתח למולך.

בדיוק באותו האופן שאנשים רואים את האחר כאדם יפה ומושך יותר חיצונית כאשר הם מחוברים רגשית או מאוהבים.

לכן חשוב לזכור שלפעימה של האהבה שלך יהיה כוח הרבה יותר רחב ועמוק מאשר לריחות. בסופו של דבר הריח שהגוף מפריש הוא התוצר של פעימות האהבה ולא להפך.

השאלות הבאות שנסתכל עליהם עולות בטבעיות מנקודה זו. שאלה ראשונה היא, האם האישה שמקבלת את פעימות האהבה שלך באמת תרצה להתחבר אליך, להכיר אותך או להעמיק בקשר איתך? מה יעצור בעדה למרות שהיא מקבלת ממך תחושת נוכחות?

האם אתה כגבר שמרגיש שהפעימה של האהבה שלך מתקבלת על ידי אישה למולך, גורם לך באמת לרצות אותה?

לאט לאט נבין את התשובות לשאלות האלו. אך הצעד הבא לפני זה, הוא להבין מה קורה לך כגבר כאשר אישה מקבלת את פעימת האהבה שלך? מה אתה מרוויח מזה?

(נכון, ״מרוויח״ זה מושג מאוד זכרי).



סוף חלק 2




להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

יום שישי

התקופה בהיסטוריה שבה אנחנו נדרשים להשיל מאיתנו הכל




מרץ 2023


אני מאמין שאנחנו נכנסים לתקופה בהיסטוריה שבה אנחנו צריכים להגיע אליה הכי קלים שאפשר, בלי מטען, בלי מחשבות מיותרות, עם כמה שפחות רגשות שעוצרים אותנו.

התקופה הנוכחית גורמת לנו בצורה קיצונית לשחרר עוד ועוד.

לשחרר מה? לשחרר את כל מה שעברנו בחיים, את כל ההתנגדויות שגרמו לנו לפחדים, לשחרר את המחשבות הכואבות שיש לנו על אנשים.
אם אנחנו לא נעשה את זה עכשיו אני מאמין שיהיה לנו רק יותר קשה בעתיד, ולמעשה אני לא חושב שנצליח לשרוד. אך העתיד יכול להיראות ממש טוב אם אנחנו עכשיו נתחיל לשחרר יותר ויותר מעמסה בעצמנו, כל אחד בעולם האינדיבידואלי שלו. זאת האחריות האישית שלנו.
כשאנחנו משחררים מעצמנו עומס ומטען כבד קורה משהו מאוד מיוחד, אנחנו מגלים את עצמנו כפי שאנחנו, כאהבה וללא מאמץ, יודעים להגיד ״לא״ כשעוברים את הגבול שלנו, עושים את מה שנכון לנו ברגע,

הולכים למקום הנכון שלנו, יודעים להגיב בדרך שמתאימה לגוף שלנו, מחוברים דרך אהבה ואכפתיות לאנשים שחשובים לנו, חשופים ופגיעים, ועדיין יודעים מאוד לכבד את האינדבידואליות של האחר ושל עצמנו.
זאת התוצאה של שחרור ממעמסות מעצמנו. אם עכשיו אני אגיד לכם תשחררו את כל העבר שלכם בבת אחת, אתם תגלו שזה יהיה לכם מאוד מפחיד. לא מפחיד לכם, מפחיד למוח ההישרדותי שלכם שמאמין שהעקרונות והמחשבות שלכם על העבר שלכם, הם אלו שעוזרים לו לשרוד ולא יהיה לכם בריא לשחרר אותם. לכן זה מפחיד.
העבר שלנו היה והוא נגמר. לשחרר אותו אין זה אומר לחזור להיות טיפשים, זה אומר להשתמש בתובנות שלו בזמן שצריך ליישם אותם ולא כל הזמן להיות בפחד. ונכון, זה קשה כשיש פחד כל הזמן.

אך להיתקע בעבר זה להישאר עם עוד חורים בתוכנו, וזה מכביד מאוד על ההווה שלנו, זה מוריד מהתדר שלנו כאן ועכשיו, זה מוריד מהאנרגיה שלנו. אנחנו לא חיים, חיים חצי כוח, חצי אהבה וחצי פחד.

אני חושב שאין דרך אחרת להיכנס לתקופה של השנים הקרובות ולחיות אותה, חוץ מלשחרר את כל החלקים מהעבר שלנו שכבר לא משרתים אותנו, ולשחרר את ההצמדות לדברים שתוקעים אותנו.

איך עושים את זה? יש המון דרכים לעשות את זה, ואני אספר לכם על הדרך שלי שאני נותן ומעניק בשביל שאנשים יוכלו לשחרר עוד מעצמם ולהיות יותר קלים ועם יותר אהבה.

את הדרך הזאת קיבלתי ב 2014 כשהייתי במצב בריאותי לא כל כך טוב וביקשתי עזרה. ואז הגיע אליי מתוך הגוף שלי, הוראות של תהליך שהיו לי מפתיעות. אחרי שעשיתי אותו בעצמי הרגשתי הרבה יותר קל, ועם יותר אנרגיה לחיות את חיי ולהתחיל להניע עוד ריפוי.

לתהליך הזה קוראים איפוס חיים, ובתהליך הזה אתם מתבקשים לכתוב את כל החיים שלכם, לא במאמץ, אלא רק מה שהמוח מראה לכם, בטכניקת כתיבה מיוחדת.

בתהליך אתם מתבקשים לעקוב אחרי המוח שלכם מתחילת החיים שלכם עד היום ולכתוב כל מה שהוא מראה לכם. בכך זה מאפשר לכם למפות את כל ההיסטוריה שלכם, את כל הנקודות שחשבתם, שעשיתם, שראיתם. כל משפט שאתם כותבים במסע כתיבה הזה הוא עוד משהו קטן שמשתחרר מהמערכת שלכם.

אחרי סיום הכתיבה שלוקח בערך 10 ימים, שעה כתיבה ביום, עוברים לשלב השני של התהליך והוא העיבוד של כל מה שכתבתם.
השלב הזה מביא לכם המון המון תובנות על עצמכם שעוזרות לכם לשחרר אפילו עוד חלקים, ועוזר לכם באמת לשים את העבר שלכם בעבר.

אחרי השלב הזה עושים את טקס הסיום שהוא סוגר את התהליך ומאפשר לפתוח דף חדש. מאות משתתפים שסיימו את התהליך מדווחים על שחרור, הקלה והתחדשות.

היום אני מעביר ריטריטים אונליין של התהליך הזה, שזה למעשה סדנת כתיבה או ריטריט כתיבה שאותו אתם עושים בבית שלכם, ואני מנחה קבוצות של אנשים במפגשים בזום. זה מרגש אותי להעביר את התהליך הזה, כי אני אוהב לראות איך אנשים עוברים את כל החיים שלהם למול עינייהם ונותנים הכרה לכל מה שעברו, נזכרים בדברים שלא חשבו עליהם שנים ופותחים את הכל מחדש ולבסוף משחררים.

אם אתם מרגישים קריאה כלשהי להבין ולקרוא עוד על תהליך איפוס חיים, היכנסו לקישור כאן לעוד פרטים.

המון אהבה
ליאב עברי

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

יום ראשון

העיצוב האנושי - מהו נושא הטראומה של פלוטו בשער 60 בשנים הקרובות?



נובמבר 22

הבטחתי במאמר הקודם על פלוטו בשער 61, לכתוב על המעבר הבא שלו. מקווה שהמאמר הזה יתמוך בכם. במאמר כאן אני הולך להסביר על הרקע של פלוטו שהיה עד כה, ועל מה עומד לפי דעתי להתרחש בשנים הקרובות, ומה היא המודעות שכדאי לנו לפתח כדי להיות כמה שיותר מאוזנים בתוכנו ולצמוח, ומהן החדשות הטובות.


רקע על פלוטו שהיה בשנים האחרונות בשער 61

פלוטו במפה של העיצוב האנושי מראה לנו את נושא הטראומה שלנו וגם מביא איתו המון עומק וחוכמה (במידה ולמדנו משהו מהטראומה). כשפלוטו במעבר בשמיים למול שער (במפת השמיים של העיצוב האנושי), לוקח לו כמה שנים לחצות אותו, ובמעבר הזה הוא מגלה לנו את הטראומה שכלל האנושות הולכת לעבור יחדיו.

אחרי שעברנו כמה שנים עם פלוטו בשער 61, וחווינו את נושא הטראומה והמתנה שפלוטו הביא איתו בשנים האחרונות, אנחנו נכנסים היום, 10.11.22, לעידן חדש של השפעת פלוטו עלינו בשער 60 לכמה שנים הקרובות. וכדי להבין את הדרך שבה אנחנו נושפע מפלוטו בשער 60 החדש, בואו נסתכל לרגע על מה שקרה עד כה.

עד היום פלוטו היה בשער 61 בשנים האחרונות, וזהו שער לחץ מחשבתי אינדבידואלי. פלוטו הביא איתו לאנושות את הלחץ לחשוב בדרך האינדבידואלית שלנו למול אחרים ולהכיר ידע חדש.

אך כשהמצב הגיע לקיצוניות הטראומה מתוך חוסר מודעותם של אנשים, זה גרם לכפיית ידע אינדבידואלי, הגבלת ידע, צנזורה, תפיסות מנטליות מקובעות, אך מצד שני, פריצת גבולות בידע, השראה לידע חדש.

בעיקר מה שחווינו בשנים האחרונות היתה מלחמת תודעה שהתבטאה בתפיסות ומחשבות אינדבידואליות מקובעות כמו: "אני יודע את האמת ואתה טועה", או "הוא יודע את האמת ואתה משקר, או טועה", או "אני צודק והוא לא", "אני מאמין למה שהם אומרים עליהם ולא מאמין להם".

חווינו את הטראומה של האשמות חד צדדיות ללא הקשבה, כפיית ידע, רדיפת ידע, חוסר סקרנות לאמת של האחר, לתפיסות של האחר. חווינו את חוסר הפתיחות המנטלית ונסיון הכפייה המנטלית אך גם את ההתנגדות לכפייה המנטלית. זאת הקיצוניות של שער 61, ופלוטו הביא את האיכויות האלו לקיצוניות, ולכן זאת הטראומה שהאנושות עברה בשנים האחרונות והמון אנשים סבלו מכך. ולדעתי אנחנו עדיין מתאוששים ממנה.

את המאמר המלא שכתבתי על פלוטו בשער 61 אפשר לקרוא כאן אם בא לכם להעמיק ולהבין איפה היינו עד כה ברמת הטראומה הכלל אנושית. 

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

לכבוד יומהולדתי, משתף 2 תובנות עמוקות על ההתמודדות עם הטראומה שלי

30.10.22
אתמול היתה לי יום הולדתי 45, ולכבודה בחרתי לשתף פה אתכם, המכרים הדיגיטלים שלי כמה דברים שאין מצב שהייתי משתף עד לפני שנתיים.

השנה עברתי את השנה הכי קשה בחיים שלי. ״קשה״ זאת מילה רכה במקרה הזה.
יש בחיים שנים מאתגרות, שנים טובות, שנים קשות, אבל לחיות עם טראומה והצפה של פוסט טראומה זה אחד הדברים הכי קשים שיש.

כשראיתי לפני שנתיים את הדוקו על האיש המופלא גאבר מאטה שמדבר על טראומות, הוא סיפר שם שרק בגיל 40 וקצת הוא גילה שהוא פוסט טראומתי, וזה אחרי שלמד שנים דוקטורט במדעי הנפש. ומאז החיים שלו התהפכו והוא ריפא את עצמו (ממליץ מאוד לשמוע את גאבר מאטה).

בתכלס לא האמנתי שגם לי זה יקרה. 44 שנים שבהם עברתי המון עבודה פנימית שנעשתה ב- 20 שנים האחרונות, ניקו המון, אך כל מה שהיה צריך זה משהו שישבור בתוכי עוד שכבה שהיתה תקועה במערכת כל השנים האלו, בשביל לגרום לכאב עצום והצפה רגשית לצוף, ולמקומות שלא דמיינתי שאני אתמודד איתם בחיי.


ולמי שלא מכיר (כי מי שמכיר יודע), אז כשיש טראומה במערכת, זה אומר בפועל בחיי היום יום, התקפי חרדה קשים, שעות של קיפאון במהלך היום (במשך ימים ארוכים), הגוף כל הזמן בהיכון ובסטרס לקראת פגיעה ותקיפה נוספת מבחוץ, תחושת אבדון תמידית, חוסר אונים, חוסר אמון באנשים, חוויית קורבנות, אשמה עמוקה (שאין בה הגיון כלל), חוסר יכולת לתפקד, חולשה פיזית ונפשית, חוסר יכולת ליצור, ולא אמשיך להרחיב, כי אתם מבינים את העניין ולאן זה ממשיך משם.

ישנם 2 תובנות שהן הסיבה שאני כותב את המאמר הזה, ושאני מקווה שהן יעברו לאנשים שצריכים לשמוע את זה, ואם אדם אחד יקבל את המסר העמוק הזה, עשיתי את שלי.

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

יום רביעי

ישויות דיגיטליות - דעה אישית





איך שאני רואה את זה היום, יש בעולם הרשתות החברתיות מלחמת תודעה. בעולם הפייסבוק, טוויטר וגם אפילו אינסטגרם יצרנו מעצמנו ישות דיגיטלית והכנסנו אותה לתוך עולם דיגיטלי. כמו להכניס אצבע לתוך כוס מים.

אותו חלק בתוכנו שאותו יצקנו כל השנים האלו לעולם הפייסבוק, הוא חלק מאוד קטן מאיתנו.

זאת הישות הדיגיטלית שאותה טיפחנו, והיא מה שמוחם של אנשים אחרים רואים בך בתוך המרחב כאן, ולכן גם מתקשרים למולך בצורה מצומצמת מתוך הישות הדיגיטלית שלהם.

בתוך העולם הוירטואלי אנשים מעבירים את עולם המציאות הגדול דרך חלון מאוד קטן לתוך החלון הקטן של האחר בצד השני שיושב מאחורי מסך ולכן ישויות דיגיטליות מייצגות חלק מאוד מצומצם מהמציאות האמיתית.

סוגי הביטוי של ישות דיגיטלית
בתוך עולם הפייסבוק, ישויות דיגיטליות יכולות לבטא את עצמן בכמה דרכים עיקריות. הראשונה היא הדרך האינדבידואלית. שזה אומר העצמה אינדבידואלית דרך מילים שמדברות על הכותב, כחיבור לעצמו, ולהציג את ההתפתחות האישית שלו ובכך אולי להעצים אחרים, כמו סיפור אישי ואיך גדלתי ממנו (או לא).

עוד דרך שישות דיגיטלית יכולה לבטא את עצמה זה דרך שיתוף של ידע קולטקטיבי, שזהו ידע שלא קשור להעצמה אינדבידואלית, אלא ידע שמועבר לאחר, ושמעניק כוח ועניין שיכול מאוד לעזור דרכו, ולהיות גם פרקטי, אך אין בו העברה אינדבידואלית. למשל שיתופים של סיפורים לא אישיים, תמונות, ידע כללי שיכול לעזור ולתמוך או להרוס ועוד...

בדרך כלל השיתופים האינדבידואלים מתערבבים עם הקולקטיבים בישות הדיגיטלית שלנו.

בסופו של דבר אנחנו כישויות אמיתיות שחיות בגוף אמיתי, מעבירים את עצמנו במרחב הדיגיטלי לתוך ישות דיגיטלית ומקבלים ידע דרך הישויות הדיגיטליות של אחרים.

אך ישנם רבדים במציאות הוירטואלית שהישות הידיגטלית לעולם לא יכולה לקחת מהמציאות האמיתית לתוכה. מכיוון שהפלט העיקרי שיש לישות דיגיטלית היא טקסט, חשוב להבין שכמות חלקית מהעולם האמיתי עובר דרך הישות הדיגיטלית.

_____
הדבר הראשון שישויות דיגיטלית לא באמת יכולות להעביר מהעולם האמיתי הוא תמיכה אמיתית.

תמיכה של מילים כטקסט דיגיטלי, היא חלקית מאוד מאוד (ואני נדיב), תמיכה של מילים כתובות שיש בהם ידע, עידוד, ניחום, הזדהות, לעולם לא יכולה להחליף תמיכה אמיתית של ישויות אמיתיות שחיות בגוף, מכיוון שהצורך בתמיכה וריפוי מגיע מהגוף, הוא לא יכול לעבור בצורתו המלאה לתוך הישות הדיגיטלית שהפלט שלה הוא רק מילים כתובות.

תמיכה אמיתית שמביאה לריפוי, בעולם האמיתי של הגופים החיים, תמיד מחוברת לקרבה, לנוכחות, לחיבור שיש בו מגע, הקשבה לסאונד האמיתי שיוצא מהפה של האדם, מבט בעיניים, תחושת החום של הגוף, הריח ועוד...

אמפתיה אמיתית עובדת בדרך הזאת בצורה הטובה ביותר. תמיכה בטקסט היא מועטת מאוד, לא משנה כמה טוב היא נכתבת, זה עדיין רק מילים כתובות שנקראות בראשן של אחרים בדרך שבה הם קולטים או שומעים על פי מצבם המנטלי.

תמיכה פיזית, ממש עזרה פיזית ונפשית שבאה מתוך קרבה והקשבה במרחב הפיזי, היא דבר שאליו הישות הדיגיטלית לעולם לא תצליח לגעת, בעיקר לא במרחב של פייסבוק. וגם אם זה נראה לכם ברור, זה לא ברור להרבה אנשים אחרים, עוד רגע ארחיב על זה.

עוד דבר שישות דיגיטלית לא יכולה לעשות, זה לייצר חוויה מוחשית רגשית בתוך מרחב דיגיטלי, שזאת חוויה משותפת של רגש, דרך תנועה, פעולה והתנסות שיש בה שיתוף שניתנת לחוויה רק בעולם האמיתי דרך מפגש עם גופים שחווים התנסות בתאים של הגוף.

ואם נחזור לרגע ונתבונן באמת בשיתוף האינדבידואלי בתוך המרחב הדיגיטלי, גם הוא מאוד חלקי, כי לא משנה כמה נכתוב יפה על ההתנסות שלנו, החניכה האמיתית שהשפעה אינדבידואלית יכולה לעבור לאחר, תמיד תועבר הכי בעוצמה כאשר הקול שיוצא לנו מהפה נשמע באוזן של האחר, ממש כסאונד. (אז במקרה הזה וידיאויים יכולים יותר לעבוד מאשר טקסטים), אך הסאונד האמיתי של הגוף הוא הרבה יותר מורגש מאשר מרמקולים.

אם מסתכלים בפועל, עולם הפייסבוק והישויות הדיגיטליות שנוצרות מעצמנו האמיתיים שחיים בגוף, יכולות בעיקר לייצר כוח של שיתוף קולקטיבי, שמביא איתו ידע, וגם השפעה אינדבידואלית חלקית (בהתחשב שזה רק טקסטים), אך לא תמיכה אמיתית ולא חוויה רגשית משותפת.

אגב, אל תתבלבלו בין תמיכה של עזרה לגבי בעיה כלשהי שאותה תקבלו דרך שיתוף של ידע קולקטיבי ממישהו אחר, שהיא יותר נוטה לתמיכה טכנית (גם אם זה עניין רגשי), לבין תמיכה אמיתית שמאפשרת להביא לריפוי בעולם הפיזי האנרגטי האמיתי, כאשר שתי גופים נמצאים אחד ליד השני.

העולם הדיגיטלי אכן יכול לפעמים לייצר תמיכה וריפוי שמועברים לתוך העולם האמיתי, ומייצרים מפגשים אמיתיים, אך זה קורה בעקבות המרחבים הדיגיטלים באחוזים נמוכים מאוד.

כאשר אנחנו נמצאים כישות דיגיטלית בתוך מרחב כמו פייסבוק, אנחנו נתונים בעיקר לידע קולקטיבי והשפעה אינדבידואלית. מעבר לזה חסרים לנו 2 גורמים עיקריים - תמיכה אמיתית (שמביאה לריפוי) וחוויה רגשית שיכולה לקרות רק דרך התנסות במימד האמיתי.

הרבה אנשים עלולים להתבלבל ולחפש במרחבים דיגיטלים תמיכה, ריפוי, או חוויה רגשית כלשהי. לא יודע אם כבר שמתם לב לזה, אבל זה לעולם לא יקרה במרחב כזה. לא במובן העמוק של התמיכה שהגוף שלנו צריך. בתוך עולם הפייסבוק אין באמת ריפוי אמיתי, לא משנה כמה תרצו, זה מימד מאוד צר יחסית למימד האמיתי.

ישויות דיגיטליות מוגבלות רק למילים ולידע, אין בהם מגע, חיבור, הקשבה עמוקה. כל נסיון להבעה רגשית, גם כזאת שנכתבת הכי יפה בעולם, היא חלקית ביותר עבור זה שמנסה לחפש תמיכה וריפוי במרחב הדיגיטלי ומצפה שהיא תעבור מהישות הידיגטלית לישות האמיתית שהוא חי אותה בתוך גוף.

מטרת המאמר הזה, הוא להעביר ידע קולקטיבי, שמזכיר לי, לנו, לכם, את המקום של המרחב הזה כאן ותפקידו החשוב, אך המוגבל מאוד, ושהיתרונות הכי גדולים של מרחב כמו זה, הוא בידע הקולקטיבי, שאולי לעיתים רחוקות יכול להוביל לחוויה משותפת או לתמיכה שבטית בעולם האמיתי. אך הוא לא הדבר עצמו.

ברגע שזוכרים את זה, המערכת הדיגיטלית וההשקעה בישות הדיגיטלית, לא מתבלבלת יותר עם העולם האמיתי ומבינה את מקומה ואת המגבלה שלה. ויש הרבה מגבלות, אך העולם הדיגיטלי גרם לנו לחשוב שאנחנו לא מוגבלים בו, וזה נכון, אנחנו רק לא מוגבלים בידע, אבל בכל השאר כן.


פייסבוק היא פלטפורמת פרסום

לרגע אשים פה עוד הערה קטנה שמקצינה את הדברים. פייסבוק זאת חברת פרסום, וכל הפלטפורמה הזאת מבוססת על פרסום. זאת הסיבה שהרבה פוסטים אינדבידואלים או קולקטיבים (או שילובם) מסתיימים בהצעה לקידום כלשהו שקשורה בכסף, וזה בסדר (אולי),

אך לנסות בתוך מרחב פרסומי שכזה, גם אם זה בתוך קבוצה פרטית, לקבל תמיכה שבטית ולצפות להירפא דרכה, זאת האשליה הגדולה ביותר שקיימת כיום בעולם הדיגיטלי והולכת השולל העצמית הכי גדולה שתמצאו.

דבר שלטעמי מוביל לכאב אישי מאוד גדול בעולם האמיתי של הגוף, מעצים את המרמור, הכעס, וחוסר האמפתיה, מעצים את הבושה, האשמה עצמית ובמקרים נוספים גם את הפירוד בין אנשים, אפילו אם נראה שישנה הרבה הזדהות.

מערכת כמו פייסבוק חזקה בשיתוף ידע קולקטיבי, לא חזקה ולעולם לא תהיה חזקה בתמיכה שבטית אמיתית, ולנסות להשיג זאת דרך מילים, בין אם זה במודע או שלא, זאת לטעמי אשליה.


אז למה יש מלחמת תודעה בפייסבוק?

בגלל הרבה סיבות, אך ישויות דיגיטליות נלחמות בישויות דיגיטליות אחרות על ידע קולקטיבי, כי חסר במרחב הזה תמיכה אמיתית שאפשר לעשות רק במבט עיניים וקרבה וקול שיוצא מהפה.

כשמופר האיזון הזה במרחב הדיגיטלי, וחופש הידע משתולל אבל לא מקורקע עם צרכים אחרים שאותם אפשר לקבל רק בעולם האמיתי, אפשר בקלות להתדרדר למי צודק ומי לא צודק, לעשות משפטי שדה כמו בימי הביניים, להעמיד אדם על המוקד ולירות עליו את כל האשמות מבלי להקשיב ולו למילה אחת שיוצאת מפיו ולסקול אותו באבנים, להאמין למה שאחרים כותבים כאילו הם הדבר היחיד שנכון או לגנות אותו בהרף עין, מבלי להקשיב לצד השני ולעשות החלטה חד צדדית ולהיות בחוסר צדק. את כל זה הישויות הדיגיטליות שלנו יודעות לעשות ממש טוב, והדבר הזה נראה בצורה מאוד משמעותית בעולם הפייסבוק.

ישויות דיגיטליות מכורות לסמכות חיצונית. הן ניזונות מידע של אנשים אחרים והופכות אותו לשלהן. הן מטפחות אחת את השניה ומייצרות הפרדה ופירוד מישויות אחרות כי הן לא מחוברות דרך הגוף אלא רק דרך ידע, ולכן שוכחות את הסמכות הפנימית שחיה בגוף.

אם מה שתיארתי היה קורה בעולם האמיתי, דברים היו נראים אחרת לגמרי. אבל זה מה שקורה כאשר רק מתכתבים מרחוק, כשמנסים לבטא רק בצ׳טים דברים רגשיים, כשלא נפגשים באמת, כשלא שומעים את הקול שיוצא מהגרון.

זה מה שקורה כשזוגות שמתגרשים ומדברים רק בצ׳ט דרך הישות הדיגיטלית שלהם (שמקשיבה לישות המשפטית של עורך הדין שלהם), במקום לדבר את כל מה שהם חווים ברגש ולמצוא גישור אמיתי בעולם האמיתי שמאפשר תמיכה.

עצם צרות המימד הדיגיטלי שבו הישויות הדיגיטליות שלנו חיות, נוצר חוסר איזון משמעותי, וחוסר איזון אצל הישויות הדיגיטליות, מביא אותו לחוסר איזון בעולם האמיתי בתוך הגוף שלנו, וכך נוצר פיצול בתודעה, שלא מצליח לגשר בין הכאב של הישות הדיגיטלית המוגבלת, לבין העולם האמיתי, שגם ככה גם הוא מוגבל בפני עצמו.

זאת הדרמה, או הטראומה האמיתית שקורית להרבה אנשים במרחבים של הרשת החברתית, גם המודעים ביותר ביננו.

במדיה הדיגיטלית כולם מושפעים מסמכות חיצונית, כי את הסמכות הפנימית אפשר להרגיש רק בתוך הגוף, בחוויה האנושית ולא בתוך הישות הדיגיטלית שלנו.

והעניין הוא שכל מה שצריך בשביל לחזור לגוף, הוא לא לחשוב שבתוך העולם הדיגיטלי, בתוך טקסטים כתובים נמצא את התמיכה השבטית ותחושת החוויה הרגשית המשותפת עם אנשים. זה הכל. רק להבין את המגבלה. זה עניין של כנות עצמית עמוקה ובכמה אנחנו מסתפקים.

זה כל מה שצריך לקלוט כדי לצאת מהאשליה הזאת. בהבנה הזאת כל הבחירות שלנו שנוגעות במה לעשות עם הישות הדיגיטלית שלנו יהיו שונות.

מה שהעברתי כאן במאמר הזה הזה, לקח לי המון זמן להבין. אני לא מצפה שכל האנשים יבינו את התפיסות שלי. את הפוסט הזה יכולתי להפוך בקלות לוידיאו של שעה של הרצאה, וחסרים בו המון עומקים שלא כתבתי אותם והמון חלקים שקיימים בהבנה העמוקה שלי, ומן הסתם יש עוד מה לחקור בשביל לראותם.

לכן אני מבקש שבמידה ויש לכם דעה שונה משלי, תכתבו אותה מתוך סקרנות וכבוד ולא מתוך ״אני צודק ואתה לא״ ואולי כשאלה. אפשר לחקור ביחד, ואני פתוח לזה שאולי טעיתי או לא הייתי ברור עד הסוף.

תודה.

____
כהערה צידית, אפשר לראות שאנשים שיכולים בעולם האמיתי להתבונן דרך התודעה הרחבה שלהם על החיים בגוף ולדעת לא לדחות ולא לקבל את מה שהם רואים או קולטים, אלא רק להתבונן, יודעים גם לעשות את ההבחנה בין הישות האמיתי שהם לבין הישות הדיגיטלית, ולהבין מה יותר חשוב ומהי המגבלה של כל אחד מהם.
___

באהבה
ליאב עברי

11.9.22

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

יום שבת

הסתיימו שלוש שנים של מאבקים מנטלים - המעבר של פלוטו בעיצוב האנושי

ב 15.1.22, פלוטו יוצא משער 61, אחרי שלוש שנים ששהה שם ואורנוס ליווה אותו בשער 24 במשך תקופה ארוכה ויצרו ביחד ערוץ שהשפיע על האנושות. דיברתי אליכם סינית? מה כל זה אומר ומה זה גרם לאנושות לעבור בשנתיים האחרונות?

אז אל תדאגו, את המאמר הזה אני כותב למי שלא מבין דבר בעיצוב האנושי, על מנת שיגיע לכמה שיותר אנשים, כך שאם אתם מכירים חלק מהמושגים כאן, אני מתנצל שתצטרכו לקרוא עליהם שוב, אומנם מהזווית שלי.



אולי לחלקכם המאמר הזה לא יהיה קל לקרוא, אך אני מקווה שהוא ייתן לכם הבנה והסבר על מה שעברתם, ממליץ לכם לקחת את הכל בפרופורציות, לחקור ולבדוק בעצמכם את מה שכתוב כאן על פי הנסיון האישי שלכם, וכמובן לסמוך רק על האמת שלכם ולא המידע שאני נותן כאן.


פלוטו

נתחיל בלהבין לרגע שהעיצוב האנושי מחלק את השמיים ל 64 חלקים, שנקראים שערים, כל שער כזה מייצג קודון בדיאנאיי שלנו ומשמש כאיכות מסויימת שמפעילה אותנו בתוך הגוף. הכוכבים מגדירים לנו את הקודונים האלו במפת הלידה שלנו, אך גם מפעילים לנו אותם כהשפעה חיצונית בכל רגע כשהם עכשיו נעים בשמיים.

בואו נכיר קצת את פלוטו - 
פלוטו הוא כוכב שגורם לאנושות ללמוד לעומק כל איכות של שער שהוא עובר דרכו, עד כדי כך לעומק, שלמעשה פלוטו הוא הכוכב שמייצג את נושא הטראומה שלנו במפה האישית, ובאופן קולקטיבי כאשר הוא עובר בשמיים דרך השערים (לוקח לו מספר שנים בכל שער), הוא מעיר טראומות לכלל האנושות. פלוטו הוא הכוכב ששורט אותנו, שמשאיר את חותמו, הטיפות של המים שמטפטפות דרך סלע ויוצרות בו חור, גם במפה האישית וגם במעברי הכוכבים במהלך חיינו.

פלוטו העביר אותנו מסע מטורף מ 1781 שהתחיל בשער 41, שער שמביא איתו את הדחף לחוויה חדשה ותשוקה. מסע שמסתיים ב 2027 ובכך פלוטו יעבור סיבוב שלם וגם יסתיים כשהוא בשער 41.

הסיבוב הזה מביא את האנושות למקום חדש, אבולוציה חדשה על פי הידע שהביא רא, מייסד העיצוב האנושי. רא הסביר שאבולוציה של בני אדם חדשים תגיע ב 2027, אנשים שלא דומים לנו (לא בהכרח שונים פיזית אלא יותר מערכתית בתודעה ובתפיסה), וכבר 7 שנים לפני נרגיש שהעולם כמו שהכרנו אותו מגיע לסיומו. (את זה הוא אמר מתחילת שנות ה 90, אך זה נושא מרתק למאמר אחר).

נשארו לנו עוד 2 שערים עד שפלוטו מסיים את כל הסיבוב שלו מ 1781 עד 2027 - שער 61 ושער 60, ואחר כך יכנס לשער 41.

שער 61 מסתיים ב 15.1.22, זהו השער שנמצא במרכז הכתר שלנו - מרכז הלחץ לחשוב ולדעת. שער 61 מייצג איכות של לחץ לקליטת מידע אינדבידואלי וחדש, דבר שמביא גם ליכולת לסנן ידע, לדחות ידע שאינו רלוונטי למערכת וגם קשור לקבלת תפיסות מנטליות חדשות, אך בצד השלילי שלו הוא מרגיש שעלולים להגביל אותו בידע, להציף אותו בידע, לכפות עליו ידע. זה בעצם מה שחווינו בשלוש שנים האחרונות כאנושות דרך פלוטו בשער 61.

מרכז הכתר (שנמצע בראש שלנו) שייך לסמכות החיצונית, ולפני שנעמיק להבין את שער 61 שנמצא במרכז זה והשפעתו עלינו, חשוב רגע להבין מהי סמכות חיצונית ומהי סמכות פנימית. למעשה רק מההבנה הזאת, כבר תבינו את כל הבלאגן שקורה עכשיו בעולם.


סמכות חיצונית

סמכות חיצונית שייכת בעיצוב האנושי ל 2 מרכזי הראש שלנו, שהם מרכזי הדעת - הכתר והאג׳נה. זהו מושג שאומר - שאתם עושים בחירה דרך דעה של מישהו חיצוני מכם שעליו אתם סומכים. כלומר אם מישהו בא אליכם ושואל אתכם - ״מה דעתכם כדאי לי לעשות, א׳ או ב׳?״ אתם אולי תגידו לו ״לדעתי א׳״. אם הוא סומך עליכם כגורם חיצוני זה אומר שאתם סמכות חיצונית עבורו, ולכן אם יקשיב רק לכם, הוא יעשה את א׳ כפי שהצעתם לו.

סמכות חיצונית זאת העברה של ידע מאדם אחד לאדם אחר, והיא בסדר גמור, כל עוד היא נעשית בצורה נכונה. למעשה גם עכשיו כשאתם קוראים טקסט זה, זאת סמכות חיצונית (אפילו אם אני לא מייעץ לכם כאן דבר), אך חשוב להבין שישנם 2 סוגים של סמכות חיצונית - סמכות חיצונית מאוזנת וסמכות חיצונית לא מאוזנת.

סמכות חיצונית לא מאוזנת זאת סמכות שאומרת לכם את דעתה ומשתמשת בציווי או בתנאי. למשל: ״לדעתי אתה צריך לעשות את זה, ואם לא תעשה את זה, לא ניתן לך ככה וככה…״ או ״אתה חייב לעשות את זה כי אחרת…״.

סמכות חיצונית לא מאוזנת משתמשת בידע של עצמה וכופה אותו על האחר מבלי לשמוע את הדעה של האחר או להיות סקרן לגביו. תמיד יש בסמכות חיצונית לא מאוזנת - פחד ואג׳נדה להשיג משהו מהאחר, גם אם זה בצורה הערמומית והעדינה ביותר. בנוסף לכך סמכות חיצונית לא מאוזנת משתמשת בידע של עצמה כדי לאשר את עצמה מבלי לפתוח את עצמה לידע של האחר.

אך הזיהוי של סמכות חיצונית לא מאוזנת הוא מאוד פשוט, היא תמיד באה אליכם קודם לפני שאתם באים אליה. תמיד הידע, העצות, ההתנגדות, הכפייה, הבריונות (המעודנת או האגרסיבית), מגיעות אליכם קודם אפילו מבלי שביקשתם, רק כדי להשיג משהו מכם או בעקיפין דרככם, וכמעט ולא מבקשת לדעת את דעתכם, וגם אם כן, עושה זאת בדרך ערמומית ולא מכבדת, רק כדי לחזור לדבר על עצמה.

לעומתה, סמכות חיצונית מאוזנת היא סמכות שאומרת לכם את דעתה רק כשהתבקשה לכך, ובנוסף מזכירה לכם שיש לכם אמת פנימית שלכם ושתבדקו עם עצמכם האם מה שאמרה לכם זה נכון עבורכם דרך האמת הפנימית שלכם, וכמובן בסוף היא שואלת את דעתכם ומבקשת לשמוע גם את הצד שלכם, כדי לאמת עם עצמה האם היא נכונה או לא.

סמכות חיצונית מאוזנת אומרת: ״זאת הדעה שלי, אך יש לך את האמת הפנימית שלך, בבקשה תבדוק, תחקור, אל תאמין לי, ואני סומך על האמת שתגלה בעצמך ואני סומכת על הבחירה שלך. קח כמה זמן שאתה צריך כדי לעשות את זה״ או ״זאת המחשבה שלי עליך/על מה שקרה או קורה, האם זה נכון לפי החוויה שלך? אשמח מאוד לשמוע את הצד שלך ולבדוק עוד זווית ולהבין יותר מה קרה במציאות״.

למעשה לסמכות חיצונית מאוזנת, אין פחד שהאחר לא יעשה לפי דעתה או עצתה, או ייתן לה דעה שונה לגמרי ממה שהיא הביאה. הסמכות החיצונית המאוזנת תמיד מפנה אתכם לסמכות הפנימית שלכם ומבקשת מכם לאמת את מה שאמרה עם עצמכם וגם שמחה תמיד לקבל פידבק ואת דעתכם, בין אם היא מנוגדת או דומה למה שטענה.


סמכות פנימית

סמכות פנימית על פי העיצוב האנושי, זאת תנועה של בחירה שנעה מתוך מרכז בפנים הגוף ולא מתוך מרכזי הראש שמביאים דעה של המיינד/הדעת. אני אוהב לקרוא לה ״האמת הפנימית״. כשאומרים לכם ״עזבו כל מה שאומרים לכם ותקשיבו ללב שלכם״, בעצם אומרים לכם - ״תקשיבו לסמכות הפנימית שלכם ולא לסמכות החיצונית״ או ״תעזבו את הראש שלכם ואת כל הסיפורים ותקשיבו לגוף שלכם״.

לפי העיצוב האנושי ישנם 5 סוגי סמכות פנימית, שכל אחד מהם עובד בדרך שונה על מנת לעשות בחירה דרך הגוף ולכל אדם סמכות שונה ודרך שונה להתחבר אליה ולעשות דרכה בחירות. על כך לא נדבר כרגע אך אשים לכם קישור למטה אם תרצו לקרוא בהמשך עוד על סוגים אלו. אך אגיד שלפעול דרך סמכות פנימית זה למעשה לא לפעול מתוך סמכות חיצונית.

לידע של סמכות חיצונית יש את הכוח שלו והוא חשוב בעולמנו, אך כאשר אנחנו נעים מתוך הסמכות הפנימית שלנו, אין דבר שיגידו לנו שיכול להפריע לנו לעשות את התנועה שמגיעה מתוך הסמכות הפנימית שלנו שלעיתים יכולה להיראות הכי לא קשורה לסיפורים או לידע שאחרים מביאים, גם אם הוא הכי הגיוני שיש.

כאשר אדם עובד עם הסמכות הפנימית שלו, אוטומטית הסמכות החיצונית שלו נהיית מאוזנת, ולכן תמיד יכבד ויקשיב לצד השני וגם ילמד לכבד את הבחירות של האחר ולגלות את הגשר בינהם.

סמכות חיצונית לא מאוזנת תמיד תנסה להיות מניפולטיבית, מכיוון שהיא לא רוצה שתחשוב בעצמך, היא לא מעוניינת שתחליט בעצמך, היא מעוניינת בשליטה וכוח. לאנשים שמשתמשים בסמכות חיצונית לא מאוזנת, יש דרכים רבות להציג את עצמם בצורה שהם צודקים ונכונים או בכפילות דעות, שימוש בפסיב-אגרסיב, וברמה הקשה יותר - נרקסיסטיות עד סוציופטיות.

כמובן שיש לה גם צורות מעודנות מאוד שמתקיימות בתוך מערכות יחסים אישיות בין גבר לאישה, אמא לילד, אך זה בהחלט קיים גם בעסקים, ניהול, ובין מדינה לאזרחיה.

אם הבנתם את זה, אתם כבר מתחילים להבין את התקופה של השלוש שנים האחרונות, מכיוון שפלוטו נמצא בשער עוצמתי של סמכות חיצונית ויצר טראומה קולקטיבית לסמכות חיצונית ולכפיית ידע, בעיקר בתקופות שבהם שער 24 גם הוגדר ע״י אורנוס (כמו עכשיו, דצמבר 2021).

אז עכשיו אתם מוזמנים לצלול איתי ולהבין עוד מה קרה…


לחץ של ידע אינדבידואלי

כאשר פלוטו נכנס לשער 61, הוא למעשה הביא איתו דרך של תפיסת ידע אינדבידואלית שגורמת ללחץ לדעת רק מה שהוא חושב, ומכיוון שפלוטו מגיע לעומקים הכי אינטנסיבים בכל שער שדרכו הוא עובר, הוא מעיר ומציף טראומות עמוקות של האנושות גם בתחום הזה של שער 61 שהוא הטראומה של כפיית הידע האינדבידואלי.

מה זה אומר בפועל? בפועל זה אומר שנוצרו 2 סוגים של מחנות בשנתיים האחרונות. יש את המחנה שלחץ על אחרים כסמכות חיצונית לא מאוזנת לקבל את דעתם, ובמידה והיתה להם יד עליונה על אחרים, הם אפילו השתמשו בדעה הזאת כתירוץ לכפות את כוחכם וכפו את דעתם האינדבידואלית על אנשים אחרים ברמה הפיזית.

המחנה השני זה המחנה שמתנגד שידחפו לו דעה מנוגדת לדעה שהוא תופס או קולט ולמעשה מורד. מכיוון ששער 61 הוא האינדבידואליות של הידע, הוא למעשה אומר ״אני לא מוכן לקבל את הידע שלך, יש לי את הידע שלי ומי אתה שתגיד לי אחרת או תנסה לקבוע לי ידע?״

מה שקרה כתוצאה מפלוטו בשער 61 בתקופה זו הוא מאבק מנטלי. אחרים היו קוראים לזה מלחמה מנטלית או מלחמת תודעה, שהתקיימה בין אלו שמשתמשים בסמכות חיצונית לא מאוזנת דרך הפחדות ותנאים, כי יש להם כוח פיזי/רגשי עליהם, לבין אלו שנכפים ולכן מתנגדים להפחדות המנטליות האלו ולא מוכנים לקבל דעות שאינם מסתנכרנים עם שלהם.

מוכר לכם מהשנתיים האחרונות? וזה לא רק במישור הפוליטי/מדיני בכל העולם, אלא זה קורה ומורגש גם במישור של מערכות יחסים אישיות.

אז לפני שאתם אומרים ״נו יופי טוב שזה הולך להיגמר באמצע ינואר״, חכו שנייה, אולי קחו נשימה ובואו נגלה רגע עוד כמה דברים שקרו פה, על מנת לתת להם הכרה. כי אולי אתם הייתם גם בלי לשים לב בצד של אלו שמשתמשים בסמכות חיצונית לא מאוזנת לפעמים.

בואו נסתכל על מה קרה בהשפעת פלוטו בשער 61 ברמה המדינית-עולמית, ומה קרה ברמה הבין אישית במערכות יחסים.


מה קרה ברמה העולמית-מדינית בהתייחסות לפלוטו בשער 61?

בעצם מה שקרה בעולם מהופעתה של הקורונה, זה ההתחזקות של המחנה של סמכות חיצונית לא מאוזנת ברמה המדינית בעולם כולו. לא משנה כרגע מה התיאוריה שהביאה לכך לקרות, בשורה התחתונה כולם מסכימים שסמכות חיצונית לא מאוזנת לעולם לא נראתה ככה באופן גלובלי בכל כדור הארץ בו זמנית.

נוצר לחץ של ידע אינדבידואלי על אנשים בעולם להאמין לידע כלשהו ושידע זה הוא הדבר הנכון ולכן צריך להאמין לו ולעשות על פי מה הידע האינדבידואלי שהמדינות חושבות. כלומר נוצר לחץ מנטלי עצום מהמדינה לאזרחיה, מה שגרם להמון אנשים לקבל את הידע שנכפה עליהם ולא השאיר להם מקום לברירה אלא לפעול בדרכים מסויימות על פי הנרטיב של הסמכות החיצונית של אותה מדינה.

אך זה רק המחנה הראשון, שבעקבותיו נוצר המחנה השני - אלו שהידע שנכפה דרך הסמכות החיצונית הלא מאוזנת, לא ממש הגיע אליהם וגרם להם למצוא ידע אחר מהותי יותר או לגלות מחדש ולהתחבר עוד יותר לסמכות הפנימית שלהם בצורה עוצמתית ולהפסיק לשתף פעולה עם סמכות חיצונית לא מאוזנת.

לעיתים המחנה השני גם תפס את הצד של המחנה הראשון במובן של ״אני יודע ואתם לא יודעים״, ונוצר מאבק ומלחמה, ובמלחמה תמיד יש תוקף וקורבן, כופה ונכפה, מאשים ואשם. כאן הטראומה התחילה.

אמרנו שפלוטו מייצג את הטראומה הקולקטיבית, נכון? אז כן, הטראומה הקולקטיבית של כל העולם בשלוש שנים האחרונות זאת סמכות חיצונית לא מאוזנת ומאוד אינדבידואלית שלוחצת על אחרים לחשוב כמוה, ובצורתה הלא מאוזנת והקיצונית, משתמשת בכוח ואיומים בכדי לעשות זאת.

שימו לב, שמה שקרה בעולם ברמת הדעות והשימוש במדע כמצע להפחדות, זה לא באמת משהו חדש לגמרי, הרי כפייה של סמכות חיצונית לא מאוזנת על אנשים קרתה במשך מאות שנים ועדיין קורית,

אך מה שקרה בעולם בשלוש שנים האחרונות מהרגע שפלוטו נכנס לשער 61, הוא ברמה חדשה שלא נראתה כאן בכדור הארץ הרבה זמן. שני המחנות נהיו חזקים יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

מחנה אחד משתמש בסמכות חיצונית שמתבטאת בלחץ להעביר ידע אינדבידואלי לאחר ללא פתיחות לגלות עוד ידע, והמחנה השני שמתנגד ועומד על הזכויות שלו לחשוב בפני עצמו ולגלות ידע אינדבידואלי חדש בעקבות הכפייה של הידע של הסמכות החיצונית, שגם עלול להתגלות כידע לא נכון ולעמוד על שלהם ולא לתת לידע אחר להיכנס למערכת.

אך בסופו של דבר השיעור לשני המחנות זה ללמוד להקשיב לסמכות הפנימית שלהם לא משנה מה, וזה דבר שלא פשוט לעשות כאשר יש טראומה קולקטיבית של עקשנות בידע ו״אני צודק ואתה לא״ או ״אתה כופה עליי ידע לא נכון״.

הטראומה הקולטקטיבית של ״אני יודע ואתם לא יודעים״ או ״אני צודק ואתה לא״ גדלה וגדלה עד לקריסה עצמית, וזה מה שרואים יותר ויותר ככל שפלוטו מסיים את המעבר שלו בשער 61.

החגיגה ברמה הקולקטיבית של מאבקי כוחות מנטלים, לעולם לא נראתה חשופה יותר כמו בשנתיים האחרונות. ותזכרו אלו רק מאבקי כוחות מנטלים בסופו של דבר, כשמבינים את זה, מבינים שאין להם באמת כוח מעבר לזה, אך כשנותנים לסמכות חיצונית כוח, או שכופים סמכות חיצונית על האחר, זה מוציא את האדם מהסמכות הפנימית שלו ולבסוף גורם למאבקים.

מה הפתרון? פשוט לצפות בהכל ולהישאר עירניים ככל האפשר, להתחבר רק לסמכות הפנימית, לא להתנגד לדברים שנאמרים ולא להסכים להם בו זמנית, ולהמשיך לעקוב אחרי התנועה של הסמכות הפנימית שלכם.

אתם מבינים? לסמכות הפנימית יש תנועה נפרדת, שונה בכלל מכל מה שידע יגיד, לפעמים תנועה לא הגיונית ולפעמים הגיונית, אך היא לא קשורה לסמכות החיצונית. סמכות פנימית יכולה להאזין לסמכות חיצונית, אך לא בוחרת בגללו דבר.

יש משפט שאומר ״כלב נובח לא נושך״, מכירים? אז ככה המיינד עובד, כשהוא מברבר בשטויות ומאיים בידע, גם אם הוא ידע הכי לוגי והגיוני בעולם, הוא כמו כלב נובח. ״אני יודע ואני צודק.. הנה תראו.. זה קרה ככה בגלל שעשינו מחקר וגילינו שככה ואז אנשים עשו מה שאמרנו להם ולכן הנה התוצאות הטובות, היה יכול להיות יותר גרוע...״. לסמכות חיצונית לא מאוזנת יש אינסוף תירוצים. וגם נגיד והיו צודקים, אין זה עובד לאורך זמן אם היא סמכות חיצונית לא מאוזנת, מכיוון שיש לה אג׳נדה ונעה מתוך פחד.

הטראומה הקולקטיבית של לחץ של ידע מנטלי ואינדבידואלי גרם לכלל האנושות להפנים כמה שסמכות חיצונית מגורמים שיש להם כוח פיזי על אנשים, לעולם לא תהיה חזקה מאשר הסמכות הפנימית שלהם. לדעתי זה שיעור שהיינו חייבים לעבור בתקופה זו, עדיין לומדים אותו וישארו עוד הרבה בני אדם שעדיין ילמדו אותו בשנים הקרובות.

עכשיו נסתכל על המעבר של פלוטו בשער 61 ברמה של מערכות יחסים, קרובות או רחוקות, שישלים לכם את התמונה.

ברמה האישית, פלוטו בשער 61 גורם לאנשים להיות חסרי סקרנות כלפי האחר ולהניח הנחות מבלי לבדוק אותו בצד השני (זה הועצם בעיקר כשכל הערוץ 61-24 - ערוץ הידיעה, הוגדר גם בתקופה הזאת, עליו אדבר למטה).



בעקבות המעבר השמימי הזה, אנשים נטו לאבד את הסקרנות שלהם לגבי התפיסות של אנשים אחרים, ולכן היתה נטיה יותר להאמין לידע לא מבוסס ולהניח הנחות כלפי האחר או כלפי ידע שמישהו סיפר, ובעקבות זה לשפוט אחרים או להחזיק בדעה מסויימת על אנשים אחרים.

כמובן שזאת דעה שאותם אנשים יצרו לעצמם במוחם או שמישהו סיפר להם משהו (כסמכות חיצונית) שמשרת אותם להאמין בידע הזה. 

במצב הזה, הדעה חסרת הסקרנות שלהם לא ממש היתה מוכנה לראות את האמת שבמציאות ולא היתה מוכנה להתפשר ובנוסף על כך גרמה להם להניח הנחות שלא באמת מחוברות למציאות של הצד השני. מה שיצר מאבקים וניתוקים.

אולי חוויתם שלפעמים לא כל כך עניין אנשים לדעת את דעתכם, היתה כמו עקשנות מנטלית מתוך הסקת מסקנות חדה וקרה. היתה נטיה לאנשים לומר משפט ולשים נקודה או סימן קריאה בסוף, במקום סימן שאלה שמאפשרת פתיחות.

אנשים העדיפו להאמין למה שהם שמעו או חושבים על האדם שמולם, התנגדו לשמוע כל דבר אחר ופשוט לא לראות את המציאות כמו שהיא. דבר זה גרם להמון פרידות בין בני זוג, מריבות מנטליות בין אנשים והרבה פירוקים של קשרים (קרובים ורחוקים) עד לכדי ניתוק מוחלט.

״היו סקרנים, לא שיפוטיים״ אמר וולט ויטמן, אחד האנשים החכמים שחיו באנושות (שווה לקרוא ציטוטים שלו).

למעשה הטראומה האישית שפלוטו בשער 61 הביא לנו במערכות יחסים הפכה הרבה אנשים לעיוורים למה שהם רוצים להאמין על האחר, מבלי לבדוק איתו האם זה באמת נכון מהצד שלו/ה, מבלי להיות סקרנים כלפי האדם שמולם.

אנשים הניחו הנחות מבלי לשאול: ״מה הצד שלך? מה את חושבת? מה דעתך? למה אתה חושב כמו שאתה חושב? מה באמת קרה בחוויה שלך? אשמח לשמוע את הצד שלך״, ובמקום זאת הנטיה היתה להיצמד לידע האינדבדואלי שהם מאמינים לו, ללא רצון להכניס ידע נוסף למוחם.

זה מה שקרה ברמה האישית בין אנשים מהרגע שהתדר של פלוטו התעצם בשער 61. ברמת הרשתות החברתיות, אגיד שבחוויה שלי בשנתיים האחרונות הן הפכו לפח אשפה של האשמות, לא רק כלפי המדינה גם כלפי אנשים פרטיים או נושאים כלליים בגלל עומס מנטלי עצום.

מה גם שרשת חברתית ובכלל כתיבה מאחורי מקלדת בכל פורמט 
היא המצע הכי טוב בעולם עבור סמכות חיצונית לא מאוזנת, חסרת סקרנות לאחר, שמתבטאת בבריונות בהצדקת הידע של עצמה ומייצרת שיימינג, וזאת תקופה שראו את הדבר הזה בצורה הבוטה ביותר שלו.

גם במערכות אישיות, יש מאבק מנטלי שמוביל להצפה פוסט טראומטית של 2 מחנות - האחד אומר - ״לא שומעים את הדעה שלי, מכפישים אותי חושבים עלי דברים לא אמיתיים, מניחים הנחות על בסיס חלקי מבלי לשאול את הצד שלי, כופים עליי סיפורים מעוותים או שכאלו כלל לא קרו״, והמחנה השני תקוע בדעה שלו ״אני מאמין שהוא ככה או ככה!״ - ללא שום סקרנות לבדוק את האמת העמוקה ולהבין את הצד השני. גם כאן - כופה ונכפה, מאשים ואשם. ללא סימני שאלה בסוף משפט.

הטראומות שנוצרו אצל אנשים בתקופה הזאת הן מאוד טרגיות, ואנחנו יוצאים אחרי שלוש שנים כאנושות עם טראומה מאוד לא פשוטה לעכל, ייקח לנו זמן לעשות את העיכול הזה ולהבין איזה נזק עשינו אחד לשנייה ולאן זה היה צריך להגיע בשביל שנתעורר על עצמנו ונתחיל להבין שמה שחשבנו שאנחנו יודעים, הוא לא האמת המלאה אלא רק אמת חלקית.

ופה אני רוצה לשים דגש על משהו. ידע אינדבידואלי - לעולם לא רואה את האמת המלאה, הוא עקשן בידע שלו, זה דבר טוב כשזה משהו שמשתמשים איתו בזמן נתון לזמן קצר ואז מפנים מקום לידע חדש. אך כשפלוטו מופיע בשער כזה לאורך זמן, תהיה נטיה לידע האינדבידואלי להצטבר בתוך עצמו ולהפוך לחוסר סקרנות שתוביל למאבקים מנטלים שבסופו של דבר גורמים להרס עצמי.

אך מהטראומה של שער 61, גדלנו ונגדל עוד המון, כי 2 המחנות שנוצרו - אלו שמרגישים שכופים עליהם ידע ולא סקרנים לגביהם, ואלו שמחזיקים בידע וכופים אותו על אחרים מבלי להסתקרן ולתת הכרה לידע של האחר, ילמדו כל אחד בדרכו להתאזן.

האחד ילמד לשים גבול ולהביא נוכחות ברורה לאחר, והאחר (שכפה את דעתו), ילמד להודות על צרות התפיסה שלו, על חוסר הפתיחות וחוסר הסקרנות שלו ועל מה שעשה לאחר בעקבות זה, מבלי להקשיב לצד שלו וילמד לקחת אחריות על מעשיו ותוצאותיהם.


61-24 ערוץ הידיעה, שהיה מוגדר בשמיים לאורך זמן

לפני שאסיים כאן, בא לי להנכיח עוד יותר כמה כל מה שדיברתי עליו כאן היה עוצמתי בשנים אלו ולמה הסברתי את מה שהסברתי שוב ושוב מכל מיני זוויות. ציינתי ששער 24, שער הידיעה הפנימית, היה מוגדר גם בכל התקופה הזאת. זהו שער שנמצא במרכז האג׳נה, המרכז שחושב על הידע שקיבל.

שער 24 מוגדר כבר שנה וחצי דרך אורנוס, שער זה נמצא למול שער 61, וביחד הם מייצרים ערוץ שנקרא ערוץ הידיעה שעובר ממרכז הכתר למרכז האג׳נה, דבר שגרם ל 2 מרכזי הראש במפה להיות מוגדרים/מופעלים ותמיד עובדים, מה שיצר השפעה על כל האנושות למחשבות עודפות ועומס מנטלי.

ערוץ הידיעה זהו ערוץ אינדבידואלי שכאשר הוא לא מאוזן הוא אומר ״אני יודע עכשיו את זה ושום דבר אחר לא מעניין אותי״ ואז נתקע עם הידע שחשב ולא משחרר אותו לידע חדש כיאה לכל איכות אינדבידואלית שתמיד פתוחה לדבר חדש ולשינוי להגיע אליה כאשר היא מאוזנת.

אורנוס שמגדיר את שער 24 מביא איתו ניחוח חדש באוויר, במקרה הזה ידע חדש ומפתיע שלא הכרנו עד היום, וזה אכן הידע החדש שגילינו כולנו על העולם, על הוירוסים, הדברים שעומדים מאחורי הכוונות של אנשים, על סמכות חיצונית לא מאוזנת ועוד…

שער 24 אחראי על הידע האינדבידואלי הפנימי שלנו, על מה אנחנו חושבים ביננו לבין עצמנו בעקבות הלחץ של שער 61.

כל זה אומר שבמשך הרבה זמן בשנתיים האחרונות, כל ערוץ הידיעה הזה פעל וגרם לכל מה שהסברתי עד כה במאמר, להיות פי 3 יותר מאתגר וטראומתי ברמה הקולקטיבית והאישית, דבר שלא קרה בהיסטוריה של המין האנושי לפחות ב 300 שנים האחרונות.

וזה בדיוק מה שרציתי להדגיש כאן. בגלל המעבר השמימי הנדיר הזה, חווינו כאן חגיגה של מאבקי תודעה, מאבקים מנטלים, הפחדות, סמכות חיצונית לא מאוזנת, כפייה בעקבות ידע חדש שגילו, האשמות של ״אני יודע ואתה לא״, חוסר סקרנות לאחר, עקשנות מנטלית ועוד ועוד…

בין אם הייתם במחנה הכופה וחסר הסקרנות שמניח הנחות בלי לבדוק עם הצד השני, ובין אם הייתם במחנה שכפו עליו את הידע ולא היו סקרנים לגביו והאשימו אותו בהאשמה חד צדדית, אני בטוח שלמדתם המון ושעם הזמן תוכלו להגיע לאיזון ולגלות אמת בתוככם, שזאת האמת הפנימית. 

לדעתי המטרה שלנו כעת כאנושות וכאינדבידואלים היא להתחיל לגלות שלרגעים גם אנחנו היינו ב 2 המחנות האלו, וזה אומר לאפשר לסלוח גם לעצמנו וגם לאחרים ולהתחיל לראות לא רק את הסמכות החיצונית של אנשים, בין אם היא מאוזנת או לא, אלא שגם להם יש את האמת הפנימית שלהם כפי שאנחנו רואים את האמת הפנימית שלנו, אפילו אם הם לא גילו אותה עדיין.

יש משפט של ביירון קייטי שאני אוהב: ״המציאות הרבה יותר אדיבה ממה שאנחנו חושבים עליה״. וזה מנסיוני קורה כאשר אנחנו סקרנים ורוצים לגלות ולחקור עוד, בין אם זה בעצמנו, או בין אם זה למול אנשים אחרים.


החדשות הטובות והחדשות הפחות טובות

אז כן, החדשות הטובות הן שאחרי שהמעבר הזה יסתיים ב 15.1.22, תהיה פחות השפעה של לחץ מנטלי. פלוטו יעבור לשער 60, ששם ייצור אתגר חדש לאנושות, שעליו אדבר קצת עוד רגע.

אך אורנוס עדיין ישאר בשער 24 עד 8.4.22, ולכן עדיין יהיו השפעות של ידע אינדבידואלי חדש באנושות, שלמעשה מסמל את עידן הדלי, אך לא יהיה את הלחץ הטראומתי להפעיל סמכות חיצונית חזקה, כי פלוטו כבר לא יהיה בשער 61.

אני משער שנחווה תקופה שבה אנשים יגלו שהם פחות מצליחים ללחוץ ידע על אחרים, אנשים יפתחו ליותר סקרנות לגבי מה קרה לאחר ובתקווה רבה יקחו אחריות על הדברים שאמרו לאחרים מתוך עיוורות למציאות, ולכן הסיכוי כמו שאני רואה אותו, הוא שהלחץ המנטלי ירגע.

האם זה יוביל להקלה בכל מה שקורה בעולם ברמה המדינית, ברמה של סמכות חיצונית לא מאוזנת שמנסה לכפות את עצמה?

אולי ברמה המנטלית, אך לא בטוח שברמה הפיזית, ואני אומר זאת בזהירות רבה, מכיוון שחשוב לזכור שכשמכבים מאוורר, זה לא אומר שהפלופלור שלו מיד מפסיק לעבוד. יש כוח אינרציה שממשיך להפעיל אותו, כך שייקח זמן עד שנרגיש את הרגיעה אחרי שפלוטו ייצא משער 61. אך היא תורגש.

בסופו של דבר ההשפעה החיובית של שער 61, היתה של השראה 
מנטלית אינדבידואלית. זה אומר שהאנושות בכללותה עברה דרך ידע חדש שנגלה ברמה הקולקטיבית והאישית שהביא להשראה מנטלית, דבר שהעצים המון אנשים וחיבר אותם לידע שלא הכירו עד כה בעולם.


פלוטו בשער 60

בעתיד אכתוב מאמר מלא על פלוטו בשער 60, אך אתן לכם טעימה קטנה לגביו ומה הקטע שלו כאשר פלוטו יעבור לשער 60 ב 15.1.22 וישאר שם למעשה כמה שנים ארוכות. 

בבקשה, זכרו לקחת את כל המידע הזה בפרופורציות ולחקור אותו בעצמכם ולגלות את האמת בעצמכם, לפני שאתם מאמינים למה שאני כותב.

שער 60 נקרא בעיצוב האנושי שער המגבלה וגם נקרא שער המוות או הטרנספורמציה לדבר חדש והשלה של הישן. הוא מדבר על מגבלה/מוות פיזים וטרנספורמציה פיזית של הגוף. זהו שער של דחף לשינוי אינדבידואלי על מנת לייצר מוטציה חדשה.

אם תעשו 1 + 1 = טראומה קולקטיבית שנובעת ממגבלה/מוות או שינוי עוצמתי מטלטל מדבר אחד לדבר אחר והשלה של הישן לדבר חדש. האם זה נשמע לכם מלהיב או מפחיד?
לטעמי יש בזה משהו מלהיב ומרגש מצד אחד אך בהחלט גם מאתגר ומפחיד בצדו השני.

מה זה אומר בפועל? האם נחווה מגבלות ברמה הפיזית שלא תארנו לעצמנו כאנושות? האם נחווה מוות פיזי מסביבנו? האם נחווה טרנספורמציה מטורפת מסביבנו שתגרום לנו לחוויה טראומתית? או בקיצור ״יאללה בלאגן״? האם הפעם באמת מערבבים את הקלפים עד הסוף ומשנים את התמונה, לטוב ולרע? האם זאת תהיה הסצינה האחרונה של הסרט?

מצטער אם אני דרמטי מדי, אך אלו המילים שיוצאות לי מתוך תהייה בעצמי מה עומד לקרות. אני חושב שהמעבר של פלוטו משער 61 לשער 60, יגרום מצד אחד ללחץ המנטלי להשתחרר ולהפסיק לאחוז בידע ויעבור למצב שהידע כבר לא יעניין אף אחד, אך מה שיקרה מצד שני זה יהיה לחץ לשינוי.

אנשים פשוט יעשו, הצד הכופה פשוט יכפה מגבלה, ככה, בלי שום הסבר שקשור לידע כלשהו, ממש בעיניים חשופות, בלי למצמץ. אני מאמין שאנחנו כבר מתחילים להרגיש את זה, אבל עד סוף 2022 זה יהיה ברור כשמש.

אגב, פלוטו יחזור ב 9.22 עד 11.22 לחודשיים לשער 60 לביקור קצר מכיוון שיהיה בנסיגה. כך שנחווה לרגע שוב את הלחץ המנטלי הזה לתקופה קצרה, מה שיזכיר לנו את התקופה הנוכחית (דצמבר 2021).

כפי שחל שינוי דרמטי ביותר דרך פלוטו בשער 61 ברמה המנטלית וההבנה מהי סמכות חיצונית לא מאוזנת, וחזרה לסמכות הפנימית - האמת הפנימית שלנו. כך גם יהיה עם המעבר של פלוטו בשער 60 - שער המגבלה. זהו גם שער אינדבידואלי של לחץ אינדבידואלי לשינוי שדרכו נלמד לחזור לסמכות הפנימית שלנו ולצעוד בדרך הנכונה לנו, למרות ההגבלות הפיזיות, למרות השינוי הרדיקלי שיתממש.

לכן גם כאן, יהיו 2 מחנות. אלו שיגרמו למגבלה פיזית לאחרים, ואלו שיתנגדו למגבלה הזאת וילחמו נגדה. מה שבטוח שנולדנו לתקופה מאוד מאוד מעניינת, מאתגרת, מפחידה, אבל עם פונטציאל להגיע הכי רחוק שאפשר ברמה האישית והגלובלית שאי פעם האנושות הגיעה אליה. לא צריך ללכת יותר לסרטים הוליוודים, יש לנו את זה כאן.

אני חושב שחשוב לא לפחד מזה. למעשה שער 60 אומר לנו שההתעלות מעל המגבלה קורית דרך קבלת המגבלה של עצמנו. כלומר ההכרה במגבלה הפיזית שלנו, זאת ההתעלות שלנו מעליה. 

יש מצב טוב שלא נרגיש את הטראומה שצפויה לנו כאנושות דרך שער 60, אם נלמד כבר עכשיו לקבל את המגבלה של המימד הפיזי שלנו ונזרום לכיוון השינוי האינדבידואלי שלנו, והמגבלה הזאת תמיד קשורה גם לפחד ממוות.

מזכיר לכם שהמימד הפיזי שלכם לא רחוק מכם מאוד, הגוף שלכם זה החלק הפיזי הכי קרוב אליכם, לא צריך להסתכל על גופים אחרים בשביל לעשות את זה, רק על עצמכם.

הקבלה של המגבלה של הגוף שלנו היא זאת שתביא לנו את הטרנספורמציה שאליה אנחנו רוצים להמשיך. זה אומר שכנראה צפוי לנו שינוי מאוד מהותי בכדור הארץ אצל רוב האנושות.

השאלה שכל אדם יצטרך לשאול את עצמו בתקופה הזאת - היא האם אני מוכן להכיר עד הסוף בהכל? כולל המגבלה שקיימת בי כרגע, או שאני קופא ופוחד להתבונן על הכל בתוכי ובחוץ ולכן מקבל חלקית את המגבלה ומסתכל עליה רק עם עין אחת והאחרת סגורה?

אני רוצה לציין משהו לגבי כל הידע הזה. כל מה שכתבתי כאן במאמר, כבר דובר על ידי רא, מייסד העיצוב האנושי מלפני 20 שנה (הוא אינו בחיים מ 2011). מי שלמד וחקר את העיצוב האנושי, ידע על המעבר הזה שהולך לקרות וידע לאן זה הולך להגיע עם השינוי לקראת 2027. אני מאמין שאף אחד לא ידע כמה חזק זה יהיה, אך ידעו שמשהו בסגנון עומד לקרות. 

העיצוב האנושי הגיע לעולם בעקבות המעבר הזה, בשביל לתמוך במעבר הזה. הוא כאן בשביל שתוכלו להכיר את המפה שלכם ולחיות את עצמכם בפונטציאל הגבוה ביותר שלכם.

אני מאחל לנו בהצלחה בכל השינוי הזה ומזכיר לנו לתמוך בעצמנו בכל דרך אפשרית. יש המון אנשים שיכולים לתמוך בנו, היעזרו אחד בשני, גם עזרה ברמה המקצועית, אל תישארו עם דברים לבד. ממליץ בחום להעדיף להיתמך ברמה הפיזית, לא מרחוק בטקסטים, הודעות, פוסטים, מנותקים מהגוף של האדם האחר, לדעתי כל אלו מאוד רדודים ואפילו אשלייתיים.

אני חושב שגילינו את האשליה הזאת מאוד בתוך המימד הוירטואלי והמדיה בתקופה הזאת שבה פלוטו העיר דרך שער 61 את 2 המחנות של הידע, וראינו כמה הסמכות החיצונית בהן יכולה להיות לא מאוזנת. התמיכה הכי טובה היא אישית ומקרוב.

אם המאמר הזה משאיר אתכם בתהייה איך זה יכול להיות שכל זה כל כך מדויק לפי המעברים של השמיים ולמה זה עובד ככה, ואתם רוצים להכיר עוד את העיצוב האנושי, ההמלצה שלי אליכם זה להתחיל קודם כל בקריאה אישית של המפה שלכם שיכולה לעזור לכם עוד יותר להכיר את עצמכם ולעבור את התקופה הזאת ממקום של התבוננות, חיבור ואהבה עצמית. אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולקרוא עוד על קריאת מפה מעמיקה ביחד איתי.


תודה שקראתם
שיהיו ימים רגועים ונעימים
המון אהבה

ליאב עברי

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה שלי לעדכונים על פעילויות, סדנאות וקורסים לחצו כאן

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

למידע נוסף על קורסים וסדנאות קרובות עם ליאב לחצו כאן

מאמרים פופולארים:

מאמרים נוספים